בגיל שבע עשרה הובל יוסף למצרים ופוטיפר, סריס פרעה שר הטבחים, קנה אותו מיד הישמעאלים. פוטיפר מינה את יוסף לנהל את כל ענייני ביתו, כי כל אשר יוסף היה עושה "ה' מצליח בידו" (בראשית ל"ט, ג').
_x000D_
העלם "יפה תואר ויפה מראה" (שם ט') מצא חן בעיני אשת אדוניו, והיא ניסתה לפתות אותו לדבר עברה. היא ניסתה בכל האמצעים שעמדו לרשותה.
_x000D_
תגובתו של יוסף לפיתוייה היתה נחרצת (שם ח'): "וימאן"! הוא פשוט מסרב.
_x000D_
אך אשת אדוניו לא הרפתה, וכעבד הוא נאלץ להסביר לה מדוע דוחה הוא את בקשותיה. ואמנם, הוא משמיע לפניה את הנימוק לסירובו (בראשית ל"ט, ח'): "הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי", וגם: "איננו גדול בבית הזה ממני". במילים אלה הוא סוקר את מעמדו בבית אדוניו, ומתאר את היקף הסמכות הנתונה בידו. הוא מנסה לתאר לה את האחריות הנתונה בידו וגם מנסה להתעלות מעל למעמדו השפל כעבד, ולומר כי הוא אדון לעצמו, ולכן, אין הוא נכנע לתכתיביה.
_x000D_
יוסף לימד אותה פרק בהלכות חברה ומוסר: אדם המקבל סמכויות ושלטון אינו יכול ואינו רשאי לנצל את הכוח שניתן בידו כדי לחרוג מסמכויותיו ולהתעלם מהמגבלות המוטלות עליו. הוא ממשיך וטוען שמגבלות אלו חלות גם עליה כאשת איש. המלים (שם): "ויאמר אל אשת אדוניו", וכן סיום דבריו (שם ט'): "כי אם אותך באשר את אשתו" – מצביעות על איסור אשת איש ועל חומרת המעשה שהיא דורשת ממנו לבצע.
_x000D_
בסיום דבריו עובר יוסף לשלב האחרון והמכריע (שם): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". הוא אינו אומר 'וחטאתי לבעלך' כי אם – לאלקים. תהיה זו סתירה מוחלטת למערכת הערכים שחונכתי עליה מילדותי.
_x000D_
ואמנם, הסרוב העקשני – שבא לידי ביטוי בשלושת השלבים – הצליח לדחות מעליו לעת עתה את סכנת החטא. ההכרזה על מציאות האלוקים, המפקח על מעשי בני האדם ועוקב אחר התנהגותם – הפתיעה אפילו את הנואפת.
_x000D_
אך לא לעולם חוסן (שם י"א): "ויהי כהיום הזה", היה זה יום חג במצרים. כולם הלכו להשתחוות ולהביא קורבנות לאליל, כי ביום זה מי הנילוס גואים ומשקים את אדמות מצרים. "ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמר: שכבה עמי". לא נותרה ליוסף ברירה אלא להשאיר את בגדו בידה ולברוח.
_x000D_
לאחר שברח והשאיר את בגדו בידה, היא קוראת לאנשי ביתה (שם י"ד): "ותאמר להם לאמר: ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו", את האשמה תולה היא בפוטיפר שמסר לעבד עברי את כל תהלוכות ביתו.
_x000D_
פוטיפר חזר לביתו (שם י"ז): "ותדבר אליו כדברים האלה לאמר, בא אלי העבד העברי, אשר הבאת לנו, לצחק בי".
_x000D_
"ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו אשר דיברה אליו לאמר… ויקח אדני יוסף איתו ויתנהו אל בית הסוהר" (שם י"ט-כ'). על עמידתו הנחושה של יוסף מול פיתויי אשת אדוניו הוא שילם במחיר חרותו.
_x000D_
נתבונן בהדגש מסויים המופיע בפרשה. המילה "לאמר" חוזרת בפסוקים אלו שלוש פעמים. מדוע?
_x000D_
כולם ידעו שיוסף הוא צדיק. היה זה לאור הברכה שהוא הביא לבית פוטיפר, ה' היה איתו בכל אשר הוא עושה. גם רשעותה של אשת פוטיפר היתה מפורסמת, ולכן, כשהחלה לצעוק על הדבר הנורא שעשה לה יוסף, איש לא האמין לה. היא קראה לעבדיה (ל"ט, י"ד): "ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר, ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו". מדוע היא לא אמרה לצחק בי? כי היא הורתה להם לצאת ולצעוק ברחובות שיוסף ניסה להכשיל גם אותם, "לצחק בנו". זוהי גם כוונת המילה "לאמר" – היא הכריחה אותם לבדות מליבם שיוסף ניסה להכשיל גם אותם. גם את בעלה היא הכריחה לשתף פעולה והורתה לו לספר לכולם כי כך אכן קרה, וכדברי הפסוק: "ותדבר אליו כדברים האלה לאמר".
_x000D_
"ויהי כשמוע אדוני את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר, כדברים האלה עשה לי עבדך, ויחר אפו" (ל"ט, י"ז-י"ט). גם כאן נראית המילה "לאמר" כמיותרת. הגמרא אומרת (סנהדרין נ"ו, ע"א): שבע מצוות נצטוו בני נח. אחד המקורות שמהם למדים זאת הוא הפסוק (בראשית ב', ט"ז): "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר: מכל עץ הגן אכול תאכל". "ויצו" – אלו הדינים שבין אדם לחברו, "ה'" – זה איסור קללת ה', "אלוקים" – רומז לאיסור עבודה זרה, "על האדם" – זו שפיכות דמים, "לאמר" – זה גילוי עריות, "מכל עץ הגן" – ולא גזל, "אכול תאכל" – ולא איבר מן החי.
_x000D_
נמצא אם כן, שהמילה "לאמר" רומזת לעבירת גילוי עריות, וזוהי גם כוונת מילה זו בפרשתנו.
_x000D_
בתחילה היא דיברה אליו ברמזים, אך הוא הגיב שבודאי יוסף צחק עמה, שהרי הכיר את נאמנותו של יוסף וראה את הנהגתו הטובה ואת שם ה' השגור בפיו. אולם כשאמרה לו בשעת הזיווג: "כדברים האלה עשה לי", אז חרה אפו.
_x000D_
"ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר, מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי שם בבית הסוהר" (ל"ט, כ'). היה זה בור מתחת לאדמה שהיה סגור מכל צדדיו, רק חלון היה למעלה בגג, ממנו עלו וירדו, ומשם נכנס מעט אור.
_x000D_
יוסף ישב בבור ולא ראה את אור היום. הוא ידע שאין מי שידאג להוציאו משם, ואין מי שיבקש עבורו חנינה.
_x000D_
אשת פוטיפר הגיעה לבית הכלא מידי יום וניסתה לפתותו. אם יסכים לשמוע לה, היא תוציאו אותו משם. אך הוא עמד בנסיון!
_x000D_
שתים עשרה שנה ישב יוסף בכלא על לא עוול בכפו, וכאשר נקרא לפתור את חלומו של פרעה, אומר לו פרעה (בראשית מ"א, ט"ו): "חלום חלמתי… ואני שמעתי עליך לאמר: תשמע חלום לפתור אותו". גם כאן המילה "לאמר" נראית לכאורה מיותרת.
_x000D_
גם בתשובתו של יוסף (שם ט"ז) "ויען יוסף את פרעה לאמר, בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" מופיעה המילה "לאמר" ונראית כמיותרת.
_x000D_
אך כפי שהקדמנו המילה "לאמר" רומזת לעבירת גילוי עריות.
_x000D_
וכך מוסברים דברי פרעה אל יוסף וגם תשובת יוסף לפרעה: "ואני שמעתי עליך לאמר" – ידועה לי הסיבה שבגללה נאסרת בבית האסורים – המעשה באשת פוטיפר, ה'תיק' שלך נפתח לפני… רק לאחר שהקדים פרעה את הקדמתו, הוא הוסיף ואמר: וכן שמעתי עליך כי "תשמע חלום לפתור אותו".
_x000D_
על כך השיב לו יוסף: "לאמר" – חטא זה של עריות שטפלו עלי הוא "בלעדי" – אין הוא שייך לי! עתה, רק לאחר שהשיב לפרעה על האשמה שהאשימוהו וכפר בה, הוא השיב לגופו של ענין: "אלוקים יענה את שלום פרעה".

_x000D_