כאשר שמע לבן שיעקב בן אחותו הגיע, הוא מיהר אל באר המים: "וירץ לקראתו" (בראשית כ"ט, י"ג). לבן חשב בליבו: אם אליעזר עבד אברהם הגיע בעבר עם עשרה גמלים טעונים כל טוב, כשמגיע בעל הבית בעצמו – יעקב אבינו – ודאי הביא עמו מאה גמלים.
_x000D_
לבן מגיע לבאר מתנשף, וכאן נכונה לו אכזבה גדולה, אין אפילו גמל אחד…
_x000D_
חשב לעצמו, כנראה הביא עמו אבנים טובות, ולכן הוא התחיל לחבק את יעקב ולמשש את כיסיו. כשלא מצא אוצר על גופו, הוא חשב: אולי מחביא יעקב בפיו אבן יקרה: "וינשק לו" – אך גם שם לא מצא.
_x000D_
חשב לבן: אולי כשישבו בבית על כוס קפה יתרכך יעקב ויספר היכן הכסף – "ויביאהו אל ביתו". אך בבית סיפר יעקב ללבן שאליפז בן עשיו התנכל לו ולקח את כל רכושו.
_x000D_
לבן נאלץ לארח את יעקב בביתו, כי "עצמי ובשרי אתה" (בראשית כ"ט, י"ד). אך אין מתנות חינם בבית לבן. לבן חשב: אם ישב יעקב בביתי ויאכל על חשבוני הדבר יעלה לי הון רב… לכן התחיל יעקב לעבוד בבית לבן.
_x000D_
כעבור חודש ימים החליט לבן למסד את תנאי העבודה: "ויאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה ועבדתני חינם, הגידה לי מה משכורתך" – בעצם, עליך לעבוד אצלי בחינם, מפאת היותנו קרובי משפחה. מלבד זאת, מצאת בביתי מקום מסתור מפני עשיו הרוצה להורגך, אך למרות כל זאת אני רוצה לשלם לך, רק אמור כמה מגיע לך.
_x000D_
"וללבן שתי בנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כ"ט, ט"ז-י"ח).
_x000D_
מדוע לא רצה יעקב להתחתן עם לאה? שהאנשים היו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן". יעקב חשש: הרי כבר הסתבכתי עם אחי עשיו פעמיים, פעם כשנטלתי את הבכורה, ופעם נוספת כשלקחתי את הברכות. אם אקח עתה גם את האשה המיועדת לו, אסתבך עמו פעם שלישית.
_x000D_
"ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (בראשית כ"ט, י"ח), מדוע נתן את כל הסימנים הללו? לפי שיודע הוא שלבן רמאי, אמר לו: "אעבדך ברחל", ואולי יאמר שהכוונה לרחל אחרת מן השוק, לכן אמר: "בתך", ואולי יחליף ללאה את שמה, ויקרא לה רחל? לכן אמר: "הקטנה".
_x000D_
מדוע לבן לא התווכח עם יעקב? מדוע הוא לא ניסה לפחות להגדיל את מכסת שנות העבודה? אלא אמר מיד: "טוב תתי אותה לך, מתתי אותה לאיש אחר, שבה עמדי" (שם כ"ט, י"ח).
_x000D_
הסיבה היא כי לבן לא התכונן לקיים את ההסכם, ולכן לא היה איכפת לו מה שסיכמו ביניהם… בדבריו אין הבטחה כלשהי. יש בהם רק אמירה סתמית שיעקב, נראה החתן המתאים… אולי תמימותו של יעקב מצאה חן בעיני לבן… עם חתן מסוגו ניתן להסתדר בקלות…
_x000D_
שבע שנים עבד יעקב אצל לבן, אך לבן 'לא שם לב' שעבר הזמן (שם כ"א): "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי".
_x000D_
בדרך כלל כשעושים חתונה, מכינים מראש את מקום הסעודה ואת כל פרטי האירוח, ואז מזמינים את הקהל. כאן הסדר היה הפוך (שם כ"ב): "ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה". מה פשר הדבר?
_x000D_
לבן ידע שעליו לערוך חתונה לבתו, והואיל והוא אדם נכבד, יהיו הרבה מוזמנים והסעודה תעלה הון רב. אך לא איש כלבן יוציא מכיסו סכום זה. הוא כינס את כל אנשי המקום לאסיפה דחופה, ואז פתח לבן ואמר: "יש לי בשורה לא טובה עבורכם".
_x000D_
"אתם זוכרים שבמשך תקופה ארוכה היתה בעירנו בצורת, ונאלצנו להניח אבן גדולה על פי הבאר כדי שלא יגנבו את המים, והנה כשהגיע יעקב לחרן נאמר (שם י'): "ויגל את האבן מעל פי הבאר", באותו רגע התחילו המים לעלות ולהשקות את כל השדות, ומכח ברכת יעקב המשיך השפע בכל שבע שנות ישיבתו אצלנו".
_x000D_
"עתה", ממשיך לבן ואומר בעצב, "המצב הולך להשתנות. יעקב עומד להתחתן עם בתי רחל, ואז יעקור ממקומנו, ומצב המים יחזור להיות כפי שהיה".
_x000D_
"זו הבשורה הלא טובה שבפי", סיים לבן את דבריו.
_x000D_
"מה נעשה?" שאלו תושבי המקום המודאגים את לבן.
_x000D_
"יש לי רעיון, אבל אני מפחד לומר אותו פן תספרו זאת ליעקב".
_x000D_
"לא נספר!" התחייבו כולם.
_x000D_
"אינני סומך עליכם. רק אם כל אחד מכם יביא לכאן את הבגד היקר ביותר שנמצא ברשותו ויפקיד אותו בידי, אספר לכם".
_x000D_
ההצעה התקבלה, הם הביאו את הבגדים ולבן גילה להם את התכנית: "בחתונה אחליף את רחל בלאה, ולמחרת, כשיבין יעקב מה ארע, אומר לו שאם רצונו לשאת גם את רחל, עליו לעבוד אצלי עוד שבע שנים. אני מקוה שגם שנים אלו תהיינה שנות שפע עבור כולנו".
_x000D_
כולם התפעלו מהרעיון המבריק, ואמרו לו: "הצלת את כל העיר! מתי חתונה?"
_x000D_
"תבואו מחר בערב, נעשה משתה גדול, יהיה בסדר…"
_x000D_
כשיצאו כולם מהאסיפה, העמיס לבן את כל הבגדים על עגלה ונסע לשוק, שם מכר את כל הכבודה, ובכסף שקיבל רכש את צרכי הסעודה.
_x000D_
"ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו" (שם כ"ג). יעקב אבינו צועד לכיוון החופה ולפתע כבה האור, חושך מוחלט השתרר באולם.
_x000D_
"מה קרה?" שאל יעקב, "מדוע כיבו את האורות?" ולבן הסביר: "הצניעות דורשת שבחתונות לא יהיה אור בעת עריכת החופה, כך אנו נוהגים".
_x000D_
בדרך לחופה, שרו כולם: "איל'אה, איל'אה" ["היא לאה"]. הם שרו כך כל הלילה, כדי שיהיה להם תרוץ לטענת יעקב, "הרי אמרנו לך…"
_x000D_
אחרי החתונה הלך יעקב אבינו לביתו עם כלתו: "ויהי בבוקר והנה היא לאה".
_x000D_
בבוקר בא יעקב אל חמיו וטען (שם כ"ה): "מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רימיתני", שבע שנים עבדתי עבור רחל, ובסוף אתה מרמה אותי ונותן לי את לאה?
_x000D_
ענה לו לבן: אנשי המקום אשמים! הם חוקקו חוק שאין להשיא את הצעירה לפני הבכירה (שם כ"ו): "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". עשיתי זאת תחת אילוץ של אנשי המקום.
_x000D_
בנוסף, אמרתי לך (שם י"ט): "טוב תתי אותה לך, מתתי אותה לאיש אחר", ואמנם, שמרתי על הבטחתי. וכי ראית שנתתי אותה לאיש אחר?
_x000D_
שאל יעקב את לאה: "מדוע לא גילית לי שאינך רחל? מדוע כששאלתי אותך: מי את, אמרת שאת רחל?"
_x000D_
ענתה לו לאה: "ממך למדתי. כאשר קיבלת את הברכות במקום עשיו אחיך, אמרת לאביך (בראשית כ"ז, י"ט): 'אנוכי עשיו בכורך', נהגתי בדיוק כפי שנהגת".
_x000D_
רחל היתה היחידה שיעקב לא בא אליה בטענות. אמנם בידה היו הסימנים שנתן לה יעקב, והיא מסרה אותם ללאה, אולם רחל אמנו רצתה למנוע בזיונות מלאה אחותה.
_x000D_
כשמסרה רחל את הסימנים ללאה, היא אמנם ידעה שהיא פוגעת ביעקב, אבל היא גם ידעה שיעקב עצמו מחוייב בדיוק כמוה לא לפגוע בלאה, לאחר שאביה הביא אותה לחופה.
_x000D_
לנוכח כל מה שהתרחש, לבן מעלה הצעת פשרה (שם כ"ז): "מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות". ללבן ברור שהמחיר הוא שבע שנות עבודה, זאת למרות שיעקב כבר עבד עבור רחל שבע שנים.
_x000D_
מה היה עושה כל אחד מאיתנו אם היו מרמים אותו כפי שרימו את יעקב? נתאר לעצמנו שאדם עובד שבע שנים, ובסופן נותן לו המעביד שיק, והשיק חוזר. אומר לו המעביד: "אתה יודע מה? תעבוד עוד שבע שנים, ואני אתן לך את אותו שיק פעם נוספת…" הרי ודאי שהיה מנסה לרמות את מעסיקו ככל שרק יוכל!
_x000D_
אבל יעקב אבינו לא נוהג כך: "ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות" (שם כ"ח-כ"ט). כשם שבפעם הראשונה עבד בכל המסירות, וכפי שתאר זאת יעקב אבינו בעצמו (בראשית ל"א, מ'): "הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני", כך נהג גם במשך כל השנים הבאות.

_x000D_