כשנגזר על משה רבנו שלא יעמוד בראשות העם בבואם אל הארץ הנבחרת, היתה בקשה אחת בפיו (במדבר כ"ז, ט"ז): "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה".
_x000D_
_x000D_
הרועה הנאמן שחייו היו מסכת ארוכה של התמסרות עבור עמו, לא ניתקה מחשבתו מהעם גם בשעת פרידתו מן העולם, ולמענם הקדיש את הגיגיו האחרונים.
_x000D_
_x000D_
בהיותו בן שמונים הוטלה עליו אדרת המנהיגות, והוא נשא אותה כאב רחום, כאשר ישא האומן את היונק. גם בשעת הסתלקותו לא הופנתה דאגתו לעצמו, אלא לעם.
_x000D_
_x000D_
למשאלתו האחרונה של משה רבנו מקדימה התורה הקדמה (שם ט"ו): "וידבר משה אל ה' לאמר". תיבת "לאמר", שנאמרה כאן, מעוררת תמיהה. בדרך כלל, ביטוי זה משמעותו שיש לומר את הדברים לאחרים. אך כאן כאשר משה פונה לה', מה באה תיבת "לאמר" ללמדנו. אלא שמשה רבנו ביקש מענה מה' למשאלתו אודות מינוי המנהיג הבא.
_x000D_
_x000D_
לא מתוך סקרנות ביקש משה לדעת אם תיענה בקשתו. משה רבנו ביקש אישור מהקב"ה, שאכן צודק הוא בגישתו המבקשת להעניק משקל סגולי מיוחד ורב ערך למנהיג העדה. ואכן, הקב"ה נענה לדבריו והשיבו (שם י"ח): "קח לך את יהושע בן נון".
_x000D_
_x000D_
בקשת משה כללה לא רק משאלה כללית אודות מינוי המנהיג, היה בה גם שרטוט דמותו של האיש שימונה על העדה. בבקשה ששטח משה לפני הקב"ה הוא הכתיר את הבורא בתואר נדיר, שאינו מצוי במקומות אחרים בתורה (במדבר כ"ז, ט"ז): "אלוקי הרוחות לכל בשר".
_x000D_
_x000D_
תואר זה אינו מקרי. 'אמר משה: רבונו של עולם, גלויה לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינם דומים זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו'.
_x000D_
_x000D_
כאן מתגלות סגולותיו של המנהיג המתאים. עליו להכיר בטיבם של כל אלו המונהגים על ידו. עליו להתאים לכל אחד מהם הנהגה בהתאם לאישיותו ולטבעיו. התייחסות אישית זו לכל אחד ואחד, מסוגלת להביא לקידומו המהיר של אותו אדם הן בגשמיות והן ברוחניות.
_x000D_
_x000D_
בתפקידו של מנהיג העדה, יורשו של משה, כלולה עבודה רוחנית כבירה. עליו להלך מול רוחו של כל אחד, ולהוציא מן הכח אל הפועל את סגולותיו הייחודיות בתחום עבודת הבורא. ההנהגה על עם ישראל אינה רק מהלך ארצי וסידור עניינים גשמיים. ההנהגה משמעותה לשמש כחלוץ לפני כל המחנה, ולהעלות את כל הציבור מבחינה רוחנית.
_x000D_
_x000D_
המנהיג בישראל הוא גם המאחד את כלל עובדי ה' יחדיו. הוא רואה את העם כיחידה הומוגנית אחת, ואת כולה הוא מעלה בדרך העולה בית א-ל.
_x000D_
_x000D_
אין זה מינוי מלאכותי. המלך הופך להיות לב העם על כל המשתמע מכך. הוא לב העם ומכח זה הוא פועל על כל איבריו ועל כל דרכו. מלבו יוצאות הוראות חיים לכל חלקי האומה.
_x000D_
_x000D_
בבקשה אחרונה זו של משה רבנו הוא גם ממשיך להסביר כיצד מיישם המנהיג את תפקידו (שם): "אשר יצא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם".
_x000D_
_x000D_
גם כאן אין כוונת הדברים להנהגה פיסית בלבד. כלולים כאן הכוחות הרוחניים שבהם מצטיין המנהיג: "אשר יוציאם – בזכויותיו, ואשר יביאם – בזכויותיו" (רש"י). המנהיג נתון כולו להצלחת צאן מרעיתו, והדבר ניכר בכל פרטי הנהגתו, ובעיקר, במטרתו להפוך את צאן מרעיתו לנאמן ומסור לה' אלקיו.
_x000D_
_x000D_
ה' ציוה על משה לסמוך את ידו על יהושע ולהכינו להיות מנהיג העדה. למעשה, משה רבינו, איש האלוקים, נהג ברוחב לב וסמך את שתי ידיו על יהושע בן נון, יורשו וממשיך מורשתו. באופן זה הוא העביר לו גם את חכמתו.
_x000D_
_x000D_
באמצעות סמיכה זו הועברה גם תורתו של משה ליהושע ממשיכו, וכפי שנאמר: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע" (מסכת אבות א', א'). יהושע הוא החוליה הבאה בשלשלת מסירת התורה מדור לדור.
_x000D_
_x000D_
בחירת יהושע היתה על פי ה', אולם בחירה זו עוררה השתאות לא מועטת בקרב העם. דוקא יהושע בן נון משרת משה, האיש השקט והצנוע, הנחבא אל הכלים , הוא זה שנבחר.
_x000D_
_x000D_
בני דור המדבר תמהו על כך, כמובא בתלמוד: "פני משה פני חמה, פני יהושע כפני לבנה. זקנים שבדור אמרו: 'אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה'" (בבא בתרא ע"ה, א'). השמש היא מקור האור. משה רבנו היה איש האלקים, ונבחר לכך עוד בטרם נולד. פני יהושע כפני לבנה. לירח אין אור עצמי, שכן מקבל הוא את אורו מהשמש. ומסיבה זו הצטערו הזקנים שבאותו הדור: מדוע לא היינו גם אנו כיהושע? מדוע לא קלטנו באותה מידה כיהושע את אור החמה, את אורו של משה רבנו?
_x000D_
_x000D_
ואמנם, יהושע זכה יותר מכולם, שהרי בו נתקיים הכתוב: "נוצר תאנה, יאכל פריה" (משלי כ"ז, י"ח). יהושע סימל את ההתמדה, את הנחישות ואת הדבקות במטרה.
_x000D_
_x000D_
כאשר עלה משה רבנו למרום לקבל את התורה, עזב יהושע בן נון את מחנה ישראל והתקרב אל ההר עד הגבול שהותר לו להתקרב. הוא נשאר שם, מצפה לירידתו של משה. במשך ארבעים יום הוא המתין שם. מטרתו היתה להיות הראשון שיראה את משה בירידתו מן ההר, כדי שיוכל ללוותו כברת דרך אל המחנה. כדי לשמוע ממנו את התורה שקיבל משה זה עתה במרום. כה גדול היה צמאונו של יהושע לדברי תורה.
_x000D_
_x000D_
היתה זו חתירה ללא ליאות, ללא קולות וברקים. בענווה ובצנעה הוא התקדם עד שהגיע אל הפסגה, שהיא המנהיגות על עם ישראל בדור שלאחר משה.
_x000D_