מאז ימי ילדותה של לאה ייעדו אותה לעשיו. לאה פחדה מנישואין אלו. במשך שנים נשאה תפילה כי יעלה בגורלה להינשא ליעקב הצדיק, והבכי נתן את אותותיו בעיניה עד שנעשו רכות. תפילתה נבעה מעומק הלב. אכן, לאה הוכיחה לכל באי עולם כי תפילה מלב נשבר ונדכה בוקעת רקיעים ואינה שבה ריקם.
_x000D_
כאשר ביקשה רחל מלאה את הדודאים שהביא לה ראובן, ענתה לה לאה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!" (בראשית ל`, ט"ו). האמנם היה יעקב בעלה של לאה מלכתחילה? והרי הוא רצה את רחל? מדוע הגיבה לאה בצורה כזו לבקשותיה של אחותה? אלא שהיתה זו שעת מבחן לרחל. רחל הבינה עתה, כי כשם שזכתה לאה ביעקב ובשבטים מכח תפילותיה המרובות, יתכן שגם היא תוכל עתה לפנות אל בוראה מקירות ליבה ולנצל את עלבונה ואת הבלגתה על דברי לאה כמליצי יושר עבורה. המפרשים מבארים שאכן זו היתה כוונתה של לאה בדבריה הנראים כפוגעים, לעורר את ליבה של רחל לזעוק אל ה`.
_x000D_
היתה זאת שעת שברון לב לרחל. נפשה היתה עגומה עליה ורוחה שואפת להתקרבות מחודשת לבורא. לתפילה זו חיכה הקב"ה. ואמנם, בעקבותיה נאמר (בראשית ל`, כ"ב): "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים", אלוקים זכר לה את זכות הסימנים שמסרה לאחותה ושמע לתפילותיה.
_x000D_
ויעקב – מדוע הוא לא מגיב על עלבונה של רחל?
_x000D_
רחל פונה במר ליבה ליעקב: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל`, א`). היא באה בטענה ליעקב: יצחק אביך התפלל והעתיר לאלוקים כדי שרבקה אמך תזכה ללדת: "ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא" (בראשית כ"ה, כ"א). עשה גם אתה כמו שעשה אביך והעתר עלי בתפילה… יעקב שומע את הבקשה ועונה לה: לאבא לא היו ילדים ולכן הוא התפלל, אבל אני, לי יש ילדים מאחותך לאה. ממך מנע אלוקים פרי בטן, ולא ממני…
_x000D_
מדוע התייחס יעקב לרחל הנתונה בצרה באופן כה בוטה?
_x000D_
יעקב ידע שעל פי דרך הטבע רחל אינה יכולה לזכות לילדים. כדי שיתרחש נס היא צריכה להתפלל תפילה אמיתית מעומק הלב. כל עוד רחל סומכת עליו ועל תפילתו, אין תפילותיה נאמרות במלוא העצמה. באיזושהי פינה בלב סומכת רחל עליו. לכן עם כל הצער, הוא מחליט לתת לרחל תחושה שהוא, כביכול, "מנתק" את עצמו מהרגשותיה, התפילה צריכה להיות שלך…
_x000D_
רחל אומרת לעצמה: עכשיו אני לבד במערכה, אין לי יותר על מי לסמוך. באותה שעה היא מתחילה לבכות ולהתפלל מתוך תחושה שאין לה על מי להישען, אלא רק על הקדוש ברוך הוא. תפילה מתוך תחושה כה קשה מביאה ישועה. ואכן, כותבת התורה: "וישמע אליה אלוקים" (בראשית ל`, כ"ב). כשאדם יודע שאין לו על מי להישען, אלא רק על אלוקים, תפילתו מתקבלת.
_x000D_
רעיון זה נלמד מהפסוק: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו" (שמות כ"ב, כ"א-כ"ב). ילד שמציקים לו, פונה לאביו, אישה פונה לבעלה. יתום ואלמנה שאין להם מושיע, פונים אל ה` ביודעם שהוא היחיד שיכול להושיע. במצב כזה מבטיח אלוקים : "שמוע אשמע צעקתו".
_x000D_
נהוג לחשוב שהתפילה נועדה להוות אמצעי לאדם לבקש על עצמו, להסיר צרה מעליו או לבקש מאת ה` שימלא את מאוויו. ואמנם, חלק גדול מהתפילה מורכב מבקשות בכל תחומי החיים ומדברי תודה על בקשות שהתמלאו. לפי מבט זה מהווה התפילה אמצעי להשגת צרכים אלה.
_x000D_
אף שיש מן האמת במבט זה, אין זו כל האמת. מבט זה אינו מסביר את המקום המרכזי שתופסת התפילה במחשבת היהדות. תמצית עבודת ה` גנוזה בתפילה.
_x000D_
האם יתכן שבקשותינו על חיינו ועל רווחתם, הן הדבר העיקרי בעבודת ה`? די להתבונן בתפילותיהם הנפלאות של הצדיקים שבישראל, אך גם של יהודים פשוטים ותמימים – כדי להיווכח שגם אם תוכן התפילות מקיף את מכלול דאגותיו הארציות של האדם, מונח ביסודה של התפילה ענין עמוק ויסודי הרבה יותר.
_x000D_
כל אדם נוכח לדעת במוקדם או במאוחר שלמעשה אין לו בחייו יום אחד של שקט ומנוחה. תמיד הוא חותר לקראת משהו, תמיד עליו להתאמץ, להתגבר על קשיים. חייו רצופים מאבקים, ציפיות ואכזבות. בשעה של חשבון נפש תמה בודאי כל אדם, לשם מה מביא הקב"ה על האדם את הצרות האלו?
_x000D_
למעשה, הצרה היא מניע להתפלל תפילה של עת צרה. האדם נברא בכוונה תחילה במצב של חסר, ובתחושה מתמדת של מחסור. הוא אמנם מנסה תדיר לפתור את בעיותיו בעצמו, אולם פעמים רבות דוחפת אותו מציאות חייו לפנות אל ה`. שאיפתו התמידית של האדם לשפר את תנאי חייו יוצרת את הדחף לפנות בתפילה אל ה` – וזוהי המטרה.
_x000D_
חתירתו הבלתי פוסקת של האדם לרווחה רוחנית וגשמית, היא אחת מדרכיו הנפלאות של הבורא לקרב אליו את בריותיו. המחסור מביא את האדם להתפלל תפילה כנה מעומק לב. כאשר האדם מכיר ש"אין עוד מלבדו", שהכל ממנו יתברך, מביאה אותו הכרה זו להתקרב אל ה`. קרבתו לה` מרוממת אותו, מזככת אותו "וכשתשתנה המדרגה, תשתנה הגזירה".
_x000D_
מהות התפילה היא קרבה אל ה`. אין אפוא כל סתירה בין ריבוי הבקשות על מחסורינו לבין מעלתה המרוממת של התפילה לאלקים: צרכי הגוף והנפש שלנו והתפילות עליהם הינם הסולם לשער השמים.
_x000D_
התרוממות הרוח וחוויית הקשר בין האדם לבוראו הן הפסגה שנשמת כל אדם עורגת אליה. זהו השיא שיכולים אנו לחתור אליו. כל אחד ואחד יכול לפנות אל ה` באופן ישיר, בכל לשון ושיח, בלי שליח ומתווך.
_x000D_
אמנם לא כל אדם זוכה לדרגות שיא של דבקות בה` בעת תפילתו. אולם כל איש ואשה מכל באי עולם מסוגלים לטעום את התרוממות הנפש ולחוש שתפילה הנובעת מן הלב נשמעת במרום.

_x000D_