_x000D_ בהגדה של פסח אנו מזכירים את דברי רבי יהודה, שהיה נותן סימנים בעשר המכות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב. כל קבוצה כוללת מכות הבאות לתקן עיוות מחשבתי אחר הקיים בשלוש קבוצות הכופרים בעם. הקבוצה הראשונה היא זו הכופרת במציאות ההשגחה העליונה, המהווה סיבה ראשונה לכל מה שמתרחש בעולמנו. היא סוברת כי כל ההתרחשויות הן רק טבע ומקרה.
קבוצת המכות הראשונה באה ללמד כי יש מנהיג לעולם.
_x000D_
קודם מכת דם מתרה משה בפרעה: "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה', הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם" (שמות ז', י"ז). "אני ה'!" היאור, אלוהיה של מצרי, יהפוך לדם, והכל ייווכחו כי יש כח עליון השולט עליו.
גם סילוקן של הצפרדעים בזמן שנקבע מראש לפי הזמנתו של פרעה מאת משה, שליח ה', לימד כי יש מנהיג לעולם: "ויאמר למחר, למען תדע כי אין כה' אלוקינו" (שמות ח', ו').
במכה השלישית, כאשר הפכו משה ואהרן עפר לכינים, ניסו החרטומים לחקותם, אך ללא הצלחה: "ויעשו כן החרטומים בלטיהם, להוציא את הכינים ולא יכלו, ותהי הכנים באדם ובבהמה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוקים היא" (שמות ח', י"ד-ט"ו).
עם סיומה של קבוצת המכות הראשונה חדרה למצרים ההכרה החד משמעית כי יש בורא לעולם.
קבוצת הכופרים השנייה טוענת כי לא מכבודו של הבורא להתעסק בקטנות. העולם הזה הוא כפסיק קטן ביקום הגדול וה' אינו מתעסק בו. על כן, הסתלק ממנו, חלילה, הסיר את השגחתו ועלה למרום מושבו.
לעומתם, אנו מכריזים: "מי כה' אלוקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ" (תהילים קי"ג, ד'-ו'). הקב"ה, משגיח עלינו עד שהוא משפיל את עצמו לראות כל מה שנעשה בגרגיר חול הנמצא במי מצולות. אין דבר נעלם ממנו ואין אדם נוקף אצבעו למטה, אלא אם כן הוכרז עליו מלמעלה (חולין ז':).
התשובה לכת זו באה בסדרת המכות: ערוב, דבר ושחין. לפני מכת ערוב מתרה משה רבינו ואומר: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח', י"ח). גל של חיות טרף ישטוף את מצרים, אך יד עליונה תדאג שחיות אלו יטיילו רק ברחבי מצרים. לגבולה של ארץ גושן, מושב בני ישראל, לא יקרבו.
ההפליה נראתה גם במכת דבר: "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" (שמות ד', ד'). ובמכת שחין ניכרה ההפליה וההשגחה האלוקית פנים מול פנים, כאשר: "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין" (שמות ט', י"ד). משה עומד לפניהם נקי בגופו והם עומדים מולו מתגרדים בסבלם. הסבל משיג רק את מי שהאלוקים בוחר בו שיסבול.
שלוש מכות אלו החדירו לכופרי ההשגחה את ההכרה כי אלוקים יושב למעלה, אך מביט למטה ומשגיח בדיוק רב, עד הפליה והפרדה בין הבריות מי יסבול ומי יישקט, מי ייטרף ומי יישלו.
הסדרה הבאה לימדה את הכת השלישית של הכופרים שיעור חי באמונה. אלו המאמינים בבורא שברא את העולם וגם מאמינים כי השגחתו חופפת על כל היקום, אך סבורים כי אינו פועל לבדו.
מן השמים ניתך הברד – שילוב של שני כוחות מנוגדים: אש ומים. הוכח שמנהיג אחד פועל בשניהם. רק הוא יכול לחבר בין שני כוחות מנוגדים שאין להם בטבע קיום ביחד.
עם פרוץ מכת ארבה: "וה' ניהג רוח קדים בארץ, כל היום ההוא וכל הלילה" (שמות י', י"ג), "ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה" (שמות י', י"ט). שליטת הבורא ברוח הוכיחה בכל כנפות מצרים כי הקב"ה מנהל את ההוויה כולה ללא עוזרים.
עד מכת חושך אפשר היה לטעות כי כוח השמש – ממשלתו ביום, ואילו בלילה שולט כוח אחר. עתה נוכחו הכול לדעת כי ברצונו, מחשיך ה' את היום. הוא לבדו ואין בלתו קובע חוקי ארץ, וברצונו הוא משנם.
עשר המכות היכו בכול את ההכרה כי ה' אלוקי הארץ משגיח עליה והוא יחיד, נבדל ואין כמוהו.