כאשר התייצב משה רבינו לפני פרעה ודרש ממנו לשלח את העם, לא נענה. לא זו בלבד שפרעה לא שילח את בני ישראל, אלא אף הכביד את עול השעבוד: "תבן לא ינתן לעם הזה, ומכסת הלבנים תתנו" (שמות ה', י"ח).
לנוכח כל זאת פנה משה רבינו, אוהב ישראל, אל ה' בכאב: "למה הרעות לעם הזה… ומאז באתי אל פרעה, לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', כ"ב-כ"ג).
כדי להבין את מבטו של משה רבינו, נזכיר מאורע עגום שאירע לעמנו לפני למעלה משלוש מאות וחמשים שנה. באותה תקופה טענו מחשבי קיצין שהגאולה תבוא בשנת ת"ח. הם מצאו לכך סימוכין בזוהר הקדוש.
למעשה, לא זו בלבד שהגאולה לא באה באותה שנה, אלא שהתחוללו בה פרעות איומות במזרח אירופה על ידי לגיונותיו של בוגדן חמלניצקי. בפרעות אלה נמחו מאות קהילות קודש וניספו מאות אלפים הי"ד.
נשאלת השאלה: הכיצד נהפך הגלגל מגאולה לפרעות ולמרחץ דמים?
כדי להבין את מהותם של הדברים מן הראוי להסביר אותם תוך כדי חדירה מזערית לתחום תורת הסוד. מועד הגאולה אינו חד משמעי. קיימות תחנות בהיסטוריה הנקראות: "זמנים מסוגלים לגאולה". התאריך נכתב בספר דניאל במילים מעורפלות בכוונה תחילה. תאריך זה הרי הוא כתשבץ שיש לו מספר אפשרויות פתרון. כל אפשרות מסוגלת להיות נכונה. מסיבה זו, כאשר מתקרב מועד "מסוגל" זה, נערך בשמים קרב של ממש בין הכוחות הרוחניים. מיכאל, שר ישראל, מביא את זכויותיהם של ישראל, וכל הפרקליטים שנוצרו ממצוותינו מסנגרים עלינו. בנוסף, האבות הקדושים, שבעת הרועים, הנביאים, התנאים, האמוראים ואבותינו בני כל הדורות מפילים תחינה לפני כסא הכבוד ומבקשים: "כי עת לחננה, כי בא מועד". עת הגאולה הגיעה.
לעומתם, מגייסת "המרכבה הטמאה" את כל חילותיה, את המקטרגים שנבראו מעוונותינו, וגדול הוא הקטרוג עד מאד.
הסניגורים עומדים ומצפים שנגיש להם תגבורת ונסייע להם לנצח. אולם אם הדור שוקע באדישות, לא זו בלבד שתאריך זה עובר בלא שהגאולה באה, אלא שהקטרוג העז מעורר את מידת הדין, ועם ישראל טובע בדם ואש ותימרות עשן…
כך גם היה בגלות מצרים. נקצבו לה ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג), אולם היו מספר אפשרויות לתחילת חישוב מנין שנים אלו: מברית בין הבתרים, מלידת יצחק, מרדת בני ישראל למצרים, מפטירת יעקב, מתחילת השיעבוד ועוד.
עתה קרב ובא המועד "המסוגל" – ארבע מאות שנה מלידת יצחק. משה רבינו נשלח להושיעם, ולפתע הוא נתקל בנסיגה, בהכבדת העול. הוא חשש שמא כנגד מידת הרחמים התעורר קטרוג עז אודות מצבם הרוחני העכשווי של בני ישראל. הקטרוג יגבר, והגאולה חלילה תדחה.
תלונה זו של משה נכתבה בתורה כדי ללמדנו עיקרון זה, ועד כמה יש לנו לחשוש מפניו, לחשוש ולהתכונן. עין בעין רואים אנו בדורנו ניצנים של שיבת העם לארצו, ניצנים רבים של קימום מרכזי התורה, של הארת פנים ממרומים. עלינו לדעת שהתהליך מלווה במלחמת איתנים רוחנית. עלינו איפוא להרבות במצוות כדי שיגבר כוחם של הסניגורים, והתהליך ימשיך הלאה עד לבואה של הגאולה השלמה.