יורשה לי להתעכב תחילה על מהלך היסטורי שאירע לפני כ-100 שנה. ניתוח המתרחש יסייע לאמץ קו ברור ומבט נכון בתחום החינוכי.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הגיעו המוני מהגרים יהודים מאירופה לאמריקה, בעיקר לארצות הברית. מהגרים אלו היו רובם ככולם שומרי שבת. עד היום מסופרים סיפורי הוד וגבורה על מאבקם למען השבת ביבשת החדשה. רבים מהם פוטרו ממקום עבודתם מדי שבוע, לאחר שלא הופיעו לעבודה ביום השבת. רבים חיו במצוקה לאורך שנים, בעיקר מפאת העובדה שמקומות עבודה, ששבתו בשבת, היו מעטים, יחסית למספר מבקשי העבודה מבין המהגרים היהודים.

באופן טבעי היינו מצפים שבניהם ובנותיהם של היהודים שמסרו את נפשם למען השבת והיהדות, ימשיכו בדרכם של הוריהם, וימסרו גם הם את נפשם למען הערכים המקודשים. אך העובדות היו מצערות. צעירים רבים מאוד נטשו את הדת, והיוו למעשה קטליזטור של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. תנועות אלו הרימו ראש בתקופה ההיא ומשכו אליהן את בני הנעורים (חשוב לציין שבעשרות השנים האחרונות חל מפנה חיובי אצל יהדות ארה"ב, ורבים מאוד מתחזקים ומתקרבים לדרך התורה).

הסיבה לאותו כשל-חינוכי נבעה בין השאר מהעובדה שההורים, בני הדור הראשון של המהגרים, לא הציגו עצמם כגיבורי-רוח, כמי שנאבק למען עקרונותיו עם חזק ממנו ומנצחו! הם לא הדגישו את הפן החיובי והנעלה של השבת. במקום זאת הם נאנקו ונאנחו על מר גורלם. הבנים בבית ראו באביהם דמות מסכנה, הכבולה באיסורי שבת. הבנים חפצו במנעמים, הם "נשאבו" אל הדרור, אל הרחוב הקסום, אל האפשרויות הבלתי מוגבלות של הרחוב האמריקאי. בבית נאנק האב על שאינו מוצא מקום עבודה, ובחוץ הלך הבן והתרחק מאביו "המסכן". הוא הסיר מעל ידיו את "האזיקים", את איסורי השבת שנדמו בעיניו כאזיקים.

מובן מאליו שאיננו מתייחסים לפלוני או לאלמוני, אלא לתופעה כללית שהתרחשה בקרב עמנו וכילתה כמעט את כל בני הנוער לרבבותיהם.

בהתאם, נוכל להסיק מסקנה ברורה: מבחינה חינוכית נבליט את הצד החיובי, את התרומה הגדולה שתורמת השבת למשפחה כולה, את העונג השבתי ואת העובדה שמדי שבוע יש לנו יום חג, שאנו מתענגים בו ומגיעים להתרוממות הרוח.

בנוסף לכך ההרגל הינו שיקוי-פלאים המסייע להתגבר על הקשיים הראשוניים של שמירת שבת. מסייעת לכך גם העובדה, שמשפחה השומרת שבת, גם ששת ימי השבוע הנותרים שלה הינם מרוממים.

כל אדם בהתאם לנסיבות חייו ודרכו מסוגל לבנות את מערך מעלותיה של השבת ולהציבו לפני בני משפחתו. תמיד חשוב להדגיש את תרומת השבת, את קשר הדורות מאז מעמד הר סיני, אשר בו ניתן הציווי על שמירת השבת ב'עשרת הדברות'. מהלך מרומם זה, יחד עם לימוד ההלכה ולימוד מקומה של השבת במחשבת ישראל, בכוחם לסייע מאד למבוגרים ולצעירים כאחד.

השבת נחשבת כ"חג המשפחה" ואכן, בגישה נכונה ניתן לזכות לשבת מרוממת, שה' קרא לה: "מתנה טובה".