מחד, הלב נצבט מכאב לנוכח התופעה המצערת. כל יהודי הינו יקר מאוד, ואובדנו הינו אסון. התבוללות של יהודי, אף של יהודי אחד, אינה נמדדת כלל במספרים. כל יהודי הינו ייחודי. הוא מהווה עולם מלא. באובדנו של יהודי – אבד עולם, ועל כך אין נחמה כלל.
אבל מאידך, לא מאיימת חס וחלילה סכנת אבדון על העם.
ראשית, באופן עקרוני, אנו מאמינים, וכך הובטח לנו לא אחת בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, שהעם יישאר לנצח ולא ייכחד. אנו מצפים לבואה של הגאולה השלמה, ואין ספק שאז יהיה עם ישראל בבחינת אור לגויים.
גם כיום מבחינה מעשית קיים נתון חיובי, המעורר תקוה גדולה בתחום זה. שתי סיבות גורמות להתמעטות העם: ההתבוללות וקוטנה של המשפחה היהודית (המשפחות מצטמצמות יותר מבעבר מפאת נישואין בגיל מבוגר וסיבות נוספות).
מבט מעמיק אל תקופות שונות בהסטוריה היהודית מורה, שלעתים קומץ אנשים, ששמרו בנאמנות על התורה ומצוותיה, היוו את הגרעין ששמר על נצחיות העם. לא אחת עבר העם שמדות וגזרות קשות שהמעיטו את מספרו, אולם אותו גרעין נבט שוב ושוב, וממנו צמח לאורך הדורות האילן הגדול של היהדות.
בדורנו קיימת תופעה ברוכה. הגרעין הנאמן לתורה, מרחיב את שורותיו. הן בארץ והן בתפוצות מתווספים ללא הרף יהודים לא מעטים הצועדים בדרכה של התורה. הללו מקימים משפחות ברוכות ילדים, המהוות משקל נגד לצמצום הילודה באוכלוסיה היהודית הכללית משפחות אלו הן הערובה לנצחיות העם.
אמנם המספרים היבשים מורים על התמעטותם והתפרקותם של מעגלים חיצוניים, אולם המרכז חי חיים רעננים, ובמקום שקיימים רעננות וללבלוב, אין לדבר כלל על קמילה ועל חשש לאבדון.
חשוב לציין שוב, כפי שהדגשנו בראשית דברינו, שהתופעה כואבת מאוד. ההתבוללות נחשבת ככריתת איברים מהגוף החי של היהדות, ועל כך אין נחמה. כל יהודי שאובד ומתבולל בין הגויים הינו אבדה בלתי חוזרת. אפשרות הנחמה היחידה היא שהגל של נישואי תערובת עם הגויים ייפסק, ועם ישראל ימשיך לשמור על ייחודו ועל אחדותו לדורי דורות.