מאבק תרבותי גורלי התחולל מהרגע שהופיע משה ועמד לפני פרעה. לא היה זה ויכוח טכני גרידא על הטבת תנאים סוציאליים, על שחרור עבדים.
פרעה חלק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות של סיבה ראשונה רוחנית מחוייבת, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו: "לא ידעתי את ה'". השורש השני, שמשה הניח כי האלוקים משגיח על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו. פרעה כיחש באומרו: "מי ה'?" והשורש השלישי שמשה הניח כי האלוקים המשגיח הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, ויש ביכולתו לשנות את טבעי הדברים ולחדשם בכלל ובפרט כרצונו. פרעה הכחיש באומרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו".
תהום פעורה בין שתי השקפות עולם מנוגדות, שכל אחת מהן מעצבת חברה שונה בתכלית.
מחד גיסא, מצרים, ארץ שבה שולטת האלילות. כלומר, האמונה בכוחות העיוורים והפראיים המפעילים את היקום. זו חברה הכבולה באזיקי ההכרח, חברה שאין בה בחירה חופשית לאדם. זו ארץ הכפופה לגורל, להשפעות הכוכבים ולאסטרולוגיה. בארץ זו התמסרו לכוחות הטבע בלבד, שפרעה היה אחד מהם. כלום ניתן היה לדבר בחברה זו על טוב ורע, על אחריות אישית ולאומית, כשכל המאורעות מוכרחים לקרות. כשמלבד אבסורד וכוחות עיוורים אין בה ולא כלום? ומה ערך לו לאדם בהשקפת עולם זו?
במצרים זו התייצב משה בשם האלוקים ותבע גאולה לעבדים הנדכאים.
מול פרעה מציב משה את האלוקים. את הבורא בן החורין, שברא את עולמו במודע ובכוונה תחילה לשם תכלית ידועה. מול האלילות והאסטרולוגיה המצרית הכריז משה ברגע שהעלה את הבקשה בשם האלוקים, כי האדם הוא יצור בן חורין. באדם מצויה נשמה, ניצוץ מאותו בורא, ועל כן חופשי הוא. הוא מסוגל לבחור לו את דרכו המוסרית בעולם, הוא יכול להשתחרר, להבחין בין טוב לרע ולשאת באחריות למעשיו.
המושג אלוקים הוא בעצם מבשרו של המושג אדם. על כן תובע משה את שחרור ישראל מעבדותם. כי כל בני אדם שווים הם, ואין זכות לאיש לשלוט על רעהו.
זו היתה קריאת תיגר על התרבות המצרית כולה. אך פרעה טען: "מי ה'?" איך תוכיח לי שהאלוקים הזה שאתה דובר בשמו, אכן שולט ביקום? באילו אמצעים תשכנע אותי שהעולם אינו תוצר מקרי, ואיתני הטבע אינם מוחלטים, קבועים ועומדים מאז?
היה צורך לנפץ לשעה את חוקיות איתני הטבע, להציג לעיני כל את ארעיותם. למען יבינו המצרים ותבין האנושות בעקבותיהם שקיים כח עליון המפעיל אותם כרצונו.
עשר המכות שבישר עליהן משה מראש, שירתו מטרה זו במלוא מובן המילה. הן פגעו בכל חלקי היקום, מהנילוס הקדוש למצרים שהפך לדם, ועד לבכור פרעה שקודש על ידם לאלוהות. תרבות מצרים התמוטטה בלבבותיהם של שרידי העם המצרי, ויחד עם הפדות שהושגה לבני ישראל נגאל לעד מושג האדם.