ילד בן שבע המתין בחצר הבית לאביו שיחזור מהעבודה.

כשהגיע האב, אמר לו הילד: "אבא, יש לי אליך שאלה. אוכל לשאול אותך?"

"כמובן, בבקשה שאל. מה אתה רוצה לדעת?" ענה לו אביו. "אבא, כמה כסף אתה מרוויח לשעה?" שאל הילד.

"זה לא עניינך בכלל! מה מביא אותך לשאול שאלה כזאת?!" כעס עליו האב.

"רק רציתי לדעת", התחנן אליו הילד, "בבקשה תגיד לי, אבא. כמה כסף אתה מרוויח לשעה?"

האבא התרגז מאד: "אם אתה מוכרח לדעת, אז אני מרוויח 100 שקלים לשעה, אפילו שזה ממש לא עניינך!"

הילד הביע אכזבה עמוקה, והרכין את ראשו.

כעבור רגע, התעשת, פנה אל אביו ואמר לו: "אבא אתה יכול להלוות לי בבקשה ארבעים שקלים?"

האב כעס, והפעם בעוצמה שעלתה על הכל: "אם הסיבה היחידה שביקשת לדעת כמה אני מרוויח היתה כדי שתוכל לקנות צעצוע מטופש, או לבזבז כסף על שטות אחרת, אז אני מעניש אותך! תכנס לחדר, ואל תצא משם עד שאקרא לך! שב ותחשוב עד כמה אתה אנוכי ולא מתחשב. אני עובד שעות ארוכות ואין לי זמן למשחקים המטופשים שלך!"

הלך הילד בשקט לחדרו, שפוף ועצוב. ואילו האב התיישב בכורסא בסלון, והרגיש שחמתו בוערת בו. כיצד מעז ילדו בחוצפתו לשאול שאלות כאלו!

כעבור כשעה קלה, לאחר שנח מעט והתאושש מהיום שעבר עליו החל להירגע. מחשבות חדשות צפו ועלו במוחו, האמנם היה צורך לכעוס על הילד ולנהוג בו ביד כה קשה. אולי באמת יש משהו שהוא זקוק לו מאד, והכסף דרוש לו כדי לקנותו? הן לרוב הוא ילד טוב ואינו מבקש כסף. החליט האב לגשת לחדרו של בנו ולברר את העניין.

"אתה כבר ישן?" שאל כשנכנס לחדר. "לא, אבא, אני ער" ענה לו הבן. "אתה יודע, חשבתי לעצמי שאולי התנהגתי אתך יותר מדי בחומרה. היה לי יום קשה מאד בעבודה, לא חשבתי עליך מספיק. אני מצטער. הנה קח לך את הכסף שביקשת." אמר האב והוציא מארנקו 40 שקלים אותם מסר לילד.

התיישב הילד במיטתו כולו זורח ומאושר. "אבא, תודה רבה, תודה רבה!!" קרא בשמחה, ובשלחו את ידו מתחת לכרית שלו שלף משם ערימת שטרות מקומטים וקצת מטבעות. משנוכח האב שיש לבנו כסף, שוב כעס. לשם מה הוא מבקש ממני כסף באם יש לו! הילד ספר את הכסף שלו, וצירף לשם גם את השטרות החדשים שנתן לו אביו. "מדוע ביקשת ממני כסף, אני רואה שיש לך כסף משלך!!" הרעים האב בקולו.

"לא, לא היה לי מספיק, אבא. אבל עכשיו זה בסדר. הנה, יש לי עכשיו 100 שקלים בדיוק. אני יכול לקנות עכשיו שעה אחת מהזמן שלך, אבא?"

כל מילה נוספת מיותרת, המסר חזק מספיק כדי לגרום מחשבות להורים שאין להם זמן לילדיהם.