ילד בדואי הלך עם אביו במדבר.
בעודם בדרך שואל הילד: אבא, לאן הולכת השמש בלילה?
האבא מלטף את ילדו ואומר לו: יא איבני, האמן לי אני עצמי לא יודע!
הם הולכים כברת דרך נוספת ושוב הילד שואל: אבא, כיצד מורידים העננים גשם?
שוב מלטף האב את בנו ואומר: יא איבני, האמן לי איני יודע!
הבן שלא רוצה להטריד את אביו לשווא, אמר: טוב אבא, לא אשאל אותך עוד שאלות, אני לא רוצה להפריע לך.
חס וחלילה, יא איבני, אתה מוכרח לשאול, אם לא תשאל, איך תדע?!
לפחות דבר אחד יפה בסיפור, האבא הבדואי הבין מה שהרבה הורים אחרים לא מבינים, שיש לאפשר לילד לשאול ולהתעניין.
חלק מתהליך החינוך הוא החינוך להתעניינות סביבתית, לפיתוח המחשבה ולעידוד הסקרנות החיובית. הורה שלא יאפשר לבנו את ההזדמנות לשאול ולהתעניין, קובר במו ידיו את ראשית התפתחות ניצני החכמה של בנו. השאלות אותם שואל הקטן הן שאלות המוכיחות כי הילד ער לסביבתו, הוא חפץ להתחבר אל העולם שסביבו ולדעת מה, למה, כמה ואיך.
יש איפוא לענות לילד על שאלותיו, לקרב את המושגים לשכלו, ולפשט לו את הדברים עד כמה שאפשר. אמירה מסוג "כשתגדל תבין", מביאה לסילוק הסקרנות החשובה כל כך להתפתחות החכמה אצל הילד.
ילד הגדל בעולם בלתי מוסבר, אפוף תמהון, כמוהו כהולך בחושך. החכמה הופכת להיות מיותרת בעולמו. בל יתפלא ההורה כאשר ילדו לא יגלה לאחר מכן סימני התעניינות בלימודים.
פיתוח השכל אמור להתחיל מילדות, כאשר ההורה יסביר לילד את הנעשה עמו, יידע אותו בפשרם של המאורעות שהוא קשור בהם, כדוגמת שמחה במשפחה או חלילה צער. הילד יוכל לצמוח ולהתפתח שכלית ולגלות עניין בסובב עמו בצורה הפשוטה, ולאחר מכן בדברים מורכבים יותר ובחכמה עמוקה.
לא זו בלבד שרצוי וראוי שההורה יענה על שאלותיו של ילדו ויספק את סקרנותו הבסיסית, טוב יעשה גם אם יעורר את הילד לשאול, ויגרה את שכלו בשאלות הקשורות לנעשה בעולם שסביבו, מה שיתרום עוד יותר להתפתחותו בעתיד.
אמנם, חשוב לזכור, כי התשובות אותן נותן ההורה לילדו צריכות להנתן בהתאם לרמתו השכלית ולכושר הבנתו. תשובה שאינה מתאימה לקריטריון זה, מבלבלת את הילד ומזיקה לו. עולמו של ילד חייב להיות מותאם להבנתו, מוגדר, ברור ומסודר.
בכך נתרום להתפתחות שכלית טובה של הילד.