אגדת עם מספרת על אדם עשיר שלא השכיל לכבד את אביו. למרות שידע כי אביו חסר אמצעים וחסר בית לא עשה מאומה כדי להביא רווחה לאביו. מעולם לא הציע לו עזרה ואף לא הסכים להכניסו לביתו.
הבן התגורר בבית מפואר, ישן בחדר מוסק ונעים על מיטות מצופות משי רך ומלטף, והתכסה בשמיכות מחממות. האב ישן ברחובה של עיר על מצע סמרטוטים, מכוסה בכמה סמרטוטים נוספים וקופא מקור.
הנכד בדרכו לבית הספר ראה את הסבא בבזיונו, ולבו נחמץ. בשכלו הצעיר הבין שמשהו אינו כשורה בסיטואציה שלפניו. משתדל היה להביא לסבא מעט אוכל מהבית, בהחבא, כך שהאב לא ידע ולא ירגיש. ואמנם, הסבא הכיר לו טובה והגיב בברכות חמות ואהבה כנה.
באחד מימי החורף הקפואים כשמד המעלות הורה מתחת לאפס, פנה הסב לנכדו וביקשו כי יאמר לאביו שהוא קופא מקור, אולי יאות להביא לו מעיל להתעטף בו.
הבן הגיע הביתה וסיפר לאביו את דברי הסב. האב לא התרגש. מבלי לחשוב פעמים שלח את הבן לעליית הגג: "שם, באחת הפינות, בין החפצים הישנים מונח לו מעיל חורף ישן , קח אותו לסבא".
כעבור דקות ארוכות ירד הבן מעליית הגג, האב ביקש לראות את המעיל, ונדהם לראות כי בידי הבן חצי מעיל גזור.
"היכן החצי השני, מדוע גזרת אותו?"
הבן השיב בשפל קול: "את החצי השני, אני שומר בשבילך אבא, כשאתה תהיה זקן אתן לך אותו…"
אין זה מעניינינו אם אותו אב הבין את המסר. יתכן גם שהתפקיד אותו נטל הילד בסיפור זה – לחנך את אביו – לא מיועד עבורו.
אך אין ספק שאגדת עם זו מעוררת בלבו של כל מתבונן מספר נקודות הראויות לבדיקה, היא מעוררת מחשבות אודות הדוגמה האישית, מעלה הרהורים על כיבוד הורים, ונותנת פרספקטיבה על מחוייבות אנושית.
הדבר רק מוכיח עד כמה היה שקוע באנוכיות עד לאותו היום, עד כמה מקובע היה בד' אמותיו, עד כדי התאכזרות לאביו מולידו.
נכון, המקרה הוא קיצוני, אך תמיד במטרה למדוד דרך ממוצעת, כדאי להקצין ולראות כיצד הדברים נראים בקיצוניות.
כדי שילדינו לא יהיו אלו המחנכים אותנו, כדאי שאנו נהיה אלו המחנכים אותם, בדוגמה אישית טובה, בהנהגות מתוקנות, במעשים ישרים, בדיבורים נקיים. כך נניח את היסודות לבניין אישיותם.