בתאילנד, באחד המנזרים מצויה אנדרטת זהב אדירת מימדים, שלוש מטר גובהה, ומשקלה למעלה משניים וחצי טון. ערכה מוערך בכ- 193,000,000 דולר (מאה תשעים ושלוש מליון!).
מה לנו ולאנדרטה זרה זו?
סיפור מדהים מסתתר מאחוריה.
בשנת 1957 הוטל על קבוצת נזירים להעביר אנדרטת חימר מהמנזר הישן שלהם למקום חדש. המנזר שלהם פונה כדי לאפשר בניית כביש מהיר בתוככי בנגקוק. בשעה שהמנוף החל להגביה את האנדרטה הגדולה, היא החלה להיסדק. כובד משקלה לא איפשר להגביה אותה בחופשיות.
גשם החל לרדת, והועלה חשש שהגשם ישחית את אנדרטת החימר לגמרי, הוחלט להניח לעת עתה את האנדרטה ולכסותה ביריעת ניילון גדולה.
בלילה, בשעה מאוחרת הגיע הנזיר הראשי של אותו מנזר, הוא ביקש לבדוק כי האנדרטה התייבשה וכי לא נגרם כל נזק. הוא האיר מתחת ליריעה בעזרת פנס גדול ותוך כדי העברת הפנס לאורך האנדרטה הבחין בהבהוב חוזר.
משהו היה נראה לו מוזר, הוא התקרב קצת יותר, האיר עם הפנס פנימה, ולאחר מחשבה מהירה הביא פטיש ואיזמל מאי שם והחל בזהירות מקלף את החימר במקום שמשם נראה ההבהוב החוזר.
לאחר שעות ארוכות של עבודה, של קילוף פיסת חימר ועוד פיסת חימר, עמד הנזיר מול אנדרטה נוצצת עשוייה זהב.
ההיסטוריונים מאמינים שמאות שנים קודם לכן עמד הצבא הבורמזי לפלוש לתאילנד (שנקראה אז סיאם). הנזירים הבינו שארצם עומדת בפני כיבוש וכיסו את אנדרטת הזהב היקרה שלהם בחימר, על מנת לשמור שאוצרם לא ייבזז ע"י הבורמזים. לרוע המזל, רצחו הבורמזים את כל הנזירים באותו מנזר, וסודה של האנדרטה נותר עלום עד לאותו יום בשנת 1957.
זה הסיפור.
אולם המסר שלו חד ונוקב. זהב טהור. כך הם ילדינו כשהם נולדים. מבריקים נוצצים, אור נשמתם טרם הועם.
פשוט זהב טהור.
במשך השנים, אם באשמתינו ההורים, אם באשמת אחרים, הזהב עוטה קליפות גסות, המעממות ומסתירות את היופי המדהים שמאחור. הכל עטוף, נסתר, בלתי נראה.
הגיע הזמן להתחיל לקלף.
בעדינות, בזהירות, לאט לאט, סופו של הזהב לנצנץ באור יקרות.