בסוף שנות ה-80 ביצע רוברט מקסוול מסע רכישות בישראל, במהלכו רכש את עיתון "מעריב" ואת הוצאת הספרים "כתר", ונגס אחוזים ניכרים ממניותיהן של חברות "סאיטקס" ו"טבע". נוסף לכך, הוא אף ניסה לרכוש את בנק "איגוד" ואת העיתון "ג`רוזלם פוסט". המסע המתוקשר גרם לכך שעל מכוניות רבות בכבישי ישראל נראתה המדבקה: "מקסוול, קנה אותי". בשנת 1991 נמצא רוברט מקסוול מת על סיפון היאכטה שלו באיים הקנריים. לאחר מותו התברר, כי כדי לייצב את עסקיו, שלח את ידו בכספי הפנסיה של עובדיו הרבים, וכך הפך בן רגע לרמאי ומושחת.
הרודן הרומני ניקולא צ`אושסקו שימש כנשיא רומניה בשני עשורים, כשליט כל יכול. כדי לבנות את ארמונו הרס צ`אושסקו כ-7000 בתים, והוא נחשב למבנה השלישי בגודלו בעולם. בבנייתו הועסקו 25,000 אנשי מקצוע, והושקעו בו 11 מיליארד דולר. בשנת 1989 התרחשה הפיכה ברומניה. הרודן ורעייתו נמלטו מארמון הנשיאות במסוק ובמכונית ונתפסו במחסום דרכים. הם הועמדו לדין בבית משפט שדה והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.
בעקבות שמועות על מצבו הבריאותי, התראיין אריאל שרון לעיתון "הארץ", וטען כי הוא בריא לחלוטין, אינו משתמש בתרופה כלשהי ופעיל כ-20 שעות ביממה. "במשפחתי קיימת מסורת של אריכות ימים". בפתיחת ישיבת הממשלה הצהיר שרון: "גונבה לאוזניי שמועה שקיבלתי התקף לב. אני רוצה להראות לכם שאני מסוגל לדבר. אני מבין שהדבר מעורר סערה, ואני רוצה להרגיע או לאכזב את כולכם. כפי שאתם רואים, מצבי תקין. אבל אתם חייבים להודות שמעניין כאן. עוד ארבעה חודשים אהיה בן 78, זה הגיל המתאים להמשיך קדימה". כשבועיים לאחר מכן לקה אריאל שרון בשבץ מוחי.
שלושת האישים: אריאל שרון, רוברט מקסוול וניקולא צ`אושסקו לא היו חברים, וכנראה, מעולם לא למדו יחד בבית ספר אחד. המכנה המשותף לשלושתם הינו המהפך הקיצוני במצבם. זה בטח בבריאותו, זה בכספו וזה בכוחו, ו…נכזבו. מהפכים קיצוניים אלו, מצערים ככל שיהיו, מאירים את האדם באור חיוור, המלמד על חולשתו ושבריריותו, ומוכיח כאלף עדים את חוסר יכולתו לשלוט בחייו כרצונו. שלושתם הוכנעו בידי כוחות החזקים מהם בהרבה.
גאוותו של האדם היא שמביאתו לבטוח בכוחו וביכולותיו. ביטחון מדומה זה יש בו כדי להטעות את האדם, ולהורותו לו שאין הוא נדרש לביטול רצונו, שהרי חזק הוא. הגאוותן אינו ירא את ה`, ואף אינו אוהבו, והקב"ה אומר על אדם זה: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם אחד". בעולם הגאווה אין האלוקות מצויה, וככל שתתעצם הגאווה, תיחלש האמונה.
ככל שיהפוך האדם עצמאי יותר במילוי מאווייו, כך יגבר ביטחונו, ובאותה מידה תתעצם גאוותו. עצמת הגאווה מותנית ביכולותיו של האדם למלא את מאווייו.
הבריאות, העשירות, החכמה ועצמת השלטון משמשים מצע לנביטתה של גאוות האדם וצמיחתה. ככל שירבו, כן תרבה עמהם גאוותו. המסקנה העולה מלמדת כי לפעמים הבריאות או העושר, החכמה או כוח השלטון, מהווים אבני נגף בדרכו של האדם אל הבורא.
הקב"ה מצווה את משה ללכת לארמון פרעה ולבקש שישלח את בני ישראל ממצרים. פרעה שהיה בטוח בכוח שלטונו, בעושרו ובחכמת חרטומיו, סירב לשחררם, באומרו (שמות ה`, ב`): "מי ה` אשר אשמע בקולו". זלזולו של פרעה נבע מתחושתו שהוא החזק והחכם, העשיר והבריא אינו נדרש לבטל את רצונו מפני רצון האלוקים. תכונה זו של ביטול עצמי, מסביר פרעה למשה, אינה שוכנת בארמון הפרעונים.
אמנם, כל עוד אין הגאוותן עומד בדרכה של ההשגחה, היא מותירה לו לשגות בדמיונותיו, אך משעמד בדרכה ואינו נכנע, תסיר ההשגחה את סיבת גאוותו וייכנע. משול הוא הגאוותן לדג השוחה במצודתו של הדייג. כל עוד לא הגיע הקונה, מורשה הדג הגאוותן לשחות במימי הבריכה כאוות נפשו, אך משהגיע הקונה, נדרש הוא להיכנס לרשתו של הדייג.
תשובתו וסירובו של פרעה להוציא אל הפועל את רצון ההשגחה, הם שהביאו עליו ועל עמו את מכות מצרים. מכות אלו לא הונחתו כדי להענישם, הם נועדו לגלות לפרעה ולעבדיו את חולשתם ואת אפסיותם מול הנהגת הבורא, ובכך להביאם לביטול רצונם מפני רצונו – שחרור בני ישראל ממצרים.
לאור יסוד זה ניתן להבין כי מכות מצרים לא התרחשו בפרץ אקראי של מידת הדין, אלא לכל מכה הוצב יעד שלפיו נבנו פרטיה, וסדרן המדויק נועד למוטט את משענתו הרצוצה של שליט גאוותן זה הבוטח בכוחו. עיון בסדר המכות ובאופיין מלמד כיצד נפערו הסדקים בחומת הגאווה המצרית, החל ממכת דם ועד להתמוטטותה הסופית במכת בכורות.
אם הגאווה האנושית מבוססת על כוח השלטון ועצמת הגוף, תבאנה מכות שתלמדנה על חולשתם. אם העושר והחכמה יעמדו בין רצון ה` לעיקשותו של פרעה, תבאנה מכות שתשכנענה כי אין עצה ואין תבונה כנגד ה`.
לאחר שמת "אלוהיהם" במכת הדם וכלכלתם התמוטטה במכות הדבר, הברד והארבה; משהתברר במכות השחין, הערוב והחושך כי גם בריאותם אינה בידיהם; משנוכחו במכת צפרדע כי אין מקום שבו יוכלו להסתתר מאלוקי העברים, ובמכת הכינים למדו על בשרם כי אין בידם תשובה לעצמת הבורא ולחכמתו; לאחר כל אלו הגיעה מכת בכורות ומוטטה את גאוות מצרים. בעקבות כל אלו הבינו פרעה ועבדיו כי התמוטטה חומת גאוותם. לא העושר ולא הכוח, לא החכמה ולא השלטון, אף אחד מהם לא יסייע בידם ולא יעזרם להימלט מרצון ההשגחה. בדיוק ברגע זה הסכים פרעה להיכנע לרצונו של אלוקי ישראל ולבטל את רצונו בפניו.
ממכות מצרים ניתן ללמוד כי כאשר האדם אינו מבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ושם ביטחונו ביכולותיו הגופניות, השכליות, הכלכליות או הכוחניות, יגרור הדבר זעזוע כדי להביאו להכרה בצורך להכניע את לבו לפני בוראו.
"כה אמר ה` אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידע אותי, כי אני ה` עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה`" (ירמיהו ט`, כ"ב-כ"ג).