מאבק מתמיד יש לעם היושב בציון, עם שכניהם הערבים על אותה פיסת קרקע. מלחמת דמים אכזרית שגבתה קרבנות רבים והרטיבה את רגבי הארץ בנחלי דם ודמעות.
_x000D_
שנים נקפו מאז תחילתו של אותו מאבק עד שדווקא במחנה ה"ישראלי", היו שהחלו תוהים: על מה אנו נלחמים? אולי, היו שחשבו ביניהם, יש צדק בטענתם של הערבים. הרי הם טוענים לבעלות במשך אלף שנים ויותר. מדוע, איפוא, קוראים אנו לארצנו בשם החיבה "מולדת", שעה שבני ישמעאל נולדו בה, ואילו רוב היושבים בה מהצד היהודי הגיעו לכאן הם או אבותיהם מגלויות פזורות בארבע כנפות תבל?
_x000D_
נשמעו, אמנם, קולות ענות חלושה, כאילו בהסכמת אומות העולם ניתנה פיסת קרקע זו לעם היהודי, לאחר שהקיז שליש מדמו בחורבן יהדות אירופה, אך לא די היה בתשובה זו כדי להרגיע את מצפונם של אלו אשר סברו כי אין לתקן עוול על ידי יצירתו של עוול אחר, וכי אין לקלוט עם שרידי חרב תוך גירושם של אחרים מבתיהם.
_x000D_
תהיות אלו עולות שוב ושוב ממלחמה למלחמה ומפיגוע לפיגוע. אבות הציבור החילוני, מתקשים להתמודד עם האתגר המוסרי שהיא מציבה ועם התשובות שהיא תובעת.
_x000D_
לנו, המאמינים בקדושת תורה, אין כל קושי להתמודד עם שאלה זו. רש"י בתחילת פירושו לחומש, כותב: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ`החודש הזה לכם`, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום `כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים`, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י לבראשית א`, א`).
_x000D_
אנו מאמינים באמונה שלימה, כי הבורא נגלה לאברהם אבינו והבטיח לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
_x000D_
אין לנו כוונה לחפש תשובה שאותה נענה לבני ישמעאל, שכן אלו מבינים רק את שפת החרב. כוונה אחרת יש כאן. מה נענה לעצמנו, כאשר נשאל את עצמנו על זכותנו בארץ הזאת. על כך משיב רבי יצחק, כי הארץ ניתנה לנו מיד הבורא שהארץ שלו.
_x000D_
זכותנו בה באה מכח התורה. ללא התורה אין לנו זכות קיום. לולא זאת אין להבין מדוע הובא עם ישראל לאחר שיצא ממצרים דווקא לארץ ישראל. וכי נבצר מהקב"ה למצוא שטח אדמה ללא שונאים שיערערו על השתלטותו של העם היהודי? וכי שטח משטחי אירופה, שהיתה ברובה בלתי מאוכלסת באותם ימים, לא היו טובים לעם ישראל?
_x000D_
"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים ירשו, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו" (תהילים ק"ה, מ"ד).
_x000D_
מדוע, מלכתחילה בחר הקב"ה לתת לעמו דווקא ארצות גויים ועמל לאומים, מקומות שעליהם תתקיים מלחמה מתמדת ועקובה מדם? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו", כדי שתמיד יזכרו את טיבו של הקושאן המבטיח להם את הארץ הזאת. כך יזכרו כי זכותם על הארץ היא מכח "בראשית ברא אלוקים".
_x000D_
על ארץ ישראל אין לדבר במונחים הרגילים של "זכות אבות" או "נחלה היסטורית", שכן, גם לאבותינו היא לא נמסרה אלא בתנאי שכירות מסויימים.
_x000D_
פעמים רבות חוזרת התורה ומדגישה כי השרדותו של העם היהודי בארץ ישראל מותנית בשמירת התורה והמצוות. מאידך גיסא, כאשר יעבוד, עם ישראל, חלילה, אלוהים אחרים, אזי "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה` נותן לכם".
_x000D_
מאז שגלו ישראל מארצם, לא היה עם ולא היתה כל קבוצה אתנית אחרת שהצליחה להכות שורשים ולתקוע יתד בחבל ארץ זה. משך קרוב לאלפיים שנה, החליפו כאן הגמוניות בזה אחר זה. הארץ עברה מהצלבנים למוסלמים וממוסלמים לנוצרים אחרים. היו בה ממלוכים וביזנטים, יוונים ותורכים. אפילו השלטון העותומני, ששלט כאן קרוב לארבע מאות שנה, קיפל את דגליו מפני אלנבי הבריטי. בעקבותיו באה תקופת המנדט הבריטי שהסתיימה לאחר כשלושים וחמש שנה. לאחר מכן הוקמה המדינה, אשר גם היא לא ראתה יום אחד של מנוחה במשך כל שנות קיומה.
_x000D_
ארץ ישראל מטיבה עם אלו הגרים בה בקדושה ובטהרה, והשומרים את חוזה שכירותה – נשכרים. יחד עם זאת, בכוחה להזיק לאלה המזלזלים בקדושתה, בקדושת המצוות שהם תנאי למגורים בארץ. שכן מתנחלים הם. לא שכרוהו במצוות.

_x000D_