"אסור!"
_x000D_
"אל תיגע!"
_x000D_
"לא ללכת לשם!"
_x000D_
זהו מדגם קטן ומייצג ממכלול ההערות אותן זוכה הילד לקבל ובשפע, מגיל אפס פלוס ומעלה.
_x000D_
הוא רק זז לכיוון האגרטל, וכלל לא התכוון לגעת בו, וההורה עומד כדרוך לקרב כשתותח ה"אסור" פתוח ויורה צרורות: לא, אל תיגע, אסור, תזהר וכו`.
_x000D_
על כל צעד ושעל ועל כל פעולה שהוא עושה, במזיד ואף בשגגה, הוא זוכה לקיתון של איסורים.
_x000D_
סביר להניח שאנחנו במקומו היינו מקבלים אלרגיה קשה למלים ממשפחת ה"לא".
_x000D_
האם תחת זאת נתיר לילד לעשות ככל שברוחו?
_x000D_
אולי עדיף שנשתוק?
_x000D_
אולי כדאי להעלים עין?
_x000D_
ודאי שלא. חובה עלינו כמחנכים, להציב לילד גבולות, ללמד אותו מה כן ומה לא, מה מותר ומה אסור, איך כדאי ואיך לא. זה תפקידנו ועלינו לבצעו. השאלה היא רק כיצד מבצעים זאת?
_x000D_
באם הילד שומע ללא הרף, משפטים המדברים על הצד השלילי, ומאפיינים את מעשיו שלא בחיוביות, סביר להניח שהדבר ישפיע עליו לשלילה. הלך מחשבתו הופך לשלילי והמבט שלו על עצמו גם הוא הופך שלילי.
_x000D_
לשם דוגמה, באם הילד מתנהג בפראות, בחוסר דרך ארץ ובאי כבוד באופן קבוע, תוכחה בסגנון: "למה אתה מופרע", "אתה מתנהג בחוסר דרך ארץ", "אל תהיה חצוף", נותנת לו חיזוק שלילי, מבט לא חיובי על עצמו, הדבר עלול להיות הרסני.
_x000D_
תחת זאת ישכיל ההורה אם יאמר: "מתאים לך לנהוג יותר בדרך ארץ", "לא מתאים לך לנהוג בחוצפה". כשמשפטים אלו נאמרים מתוך אהבה כנה, ומתוך רצון לחנך את הילד וללמדו לנהוג בדרך ישרה הם ישפיעו יותר ממילים שליליות. התוצאות בדרך כלל תהיינה מידיות.
_x000D_
במקום לומר: "אסור לגעת באגרטל", יאמר ההורה "אנחנו שומרים על החפצים שלנו שלא יתקלקלו, עזור לנו".
_x000D_
כמובן שכל דבר יאמר בהתאם להבנתו של הילד. לא נצפה מילד בן שנה החומד את הפרחים היפים, להבין משפט מסורבל כזה. אך הקדשת מחשבה לנושא, מסוגלת לתרום רבות, לאווירה חיובית בבית, למחשבות חיוביות אצל הילדים ולתקשורת חיובית ונכונה. 

_x000D_