אחת הבעיות הנוצרות כאשר אנשים מתחילים ללמוד מושגים ביהדות, היא תרגום מילים מלשון הקודש. לרבות ממילים אלו אין הגדרה מדוייקת, מפני שהן מביעות רעיונות רוחניים, שאין להם מקבילה בתרבות הלא יהודית.
_x000D_
זהו גם דינן של המילים "טהרה" ו"טומאה", וכאן טמונה הבעיה בכללותה.
_x000D_
בשפה החילונית, המילה "טהור" רומזת למשהו תמים, נקי לחלוטין, ללא חסרון, לא מזוהם.
_x000D_
בבדיקה מהירה של המילה "טמא" במילון נמצא מילים נרדפות, כגון: "נגוע", "מושחת", "מוכתם" ו"לא נקי".
_x000D_
כאשר אומרים: "רק הסבון שלנו 99 אחוז טהור", משתמע שסבון זה הוא מוצר באופן כמעט מושלם. הוא מכיל רק אחוז זעיר של מרכיבים בלתי רצויים.
_x000D_
בהתאם לתפיסה זו, אם טהור הוא מושלם, "טמא" פירושו: בלתי מושלם או מלוכלך.
_x000D_
עפ"י היהדות אין דבר רחוק מן האמת יותר מהבנה זו.
_x000D_
*
_x000D_
הטעות היא שהמילים טומאה וטהרה הן מושגים רוחניים, ואין להן תרגום או מקבילה בשפה הכללית. המושגים בחברה הכללית: "טמא" ו"טהור", אינם קשורים כלל למושגי טומאה וטהרה ביהדות.
_x000D_
נסביר את הרעיון כולו כפי שהוא קיים ביהדות:
_x000D_
היהדות מייחסת את מטרת האדם בעולמו לשאיפה להתקדם לקראת אלוקים, לקראת המציאות האמיתית. הבחינה ההפוכה, חלילה, היא להתרחק מאלוקים, לאשליה או לריקנות.
_x000D_
אנו קוראים לבחינות אלו: "טוב ורע". כאשר אדם בוחר להתקרב אל אלוקים, הוא בוחר ב"טוב". כאשר הוא בוחר בחירה שמרחיקה אותו מאלוקים, הוא בוחר ב"רע".
_x000D_
לרע אין מציאות פנימית מהותית. הוא העדר טוב, העדר גילוי אלוקים.
_x000D_
לנוכחותו הגלויה של אלוקים אנו קוראים "טהרה". למצב של הסתר פנים של אלוקים אנו קוראים "טומאה". במילים אחרות: "טומאה" היא בעצם חלל ריק מטהרה.
_x000D_
מצב הטומאה יכול לחול, כאשר נוכחותו הגלויה של אלוקים – הנשמה או החיים – עוזבת איש, אשה או בעל-חיים. באותה שעה הגוף הופך לטמא.
_x000D_
החלל הריק ביותר מטהרה הוא גופת אדם מת.
_x000D_
מה יותר "נעדר רוחנית", גופת כלב או גופת אדם?
_x000D_
רוב האנשים יחשבו שכלב מת יותר רחוק מרוחניות, מפני שזוהי צורת קיום נמוכה יותר מאשר קיום של יצור אנוש.
_x000D_
האמת היא שגופת אדם מכילה דרגה גדולה יותר של טומאה. הסיבה היא שביצור אנושי חי מתגלה נוכחותו של אלוקים, כלומר, דרגת טהרה גבוהה יותר. לכן, כאשר הנשמה עוזבת את גוף האדם, היא משאירה חלל גדול יותר, ריק מטהרה. מסיבה זו טומאתו בהעדר האלוקות חזקה בהרבה, מאשר טומאת נבלת הבהמה.
_x000D_
הדרגה הבאה של "טומאה" היא טומאת יולדת. הסיבה לטומאתה היא החלל הרוחני שנוצר על ידי עזיבת החיים הנוספים שבתוכה – העובר. מציאותו מהווה חיים חדשים שנטשו את האם בעת הלידה.
_x000D_
זמן הטומאה של אשה שילדה בת ארוך פי שנים מאשר לאחר לידת בן. הסיבה היא שהנקבה נושאת את הכוח להמשיך להעניק חיים עתידיים, מצב שהוא גילוי בולט של אלוקות, וממילא מהווה דרגה גבוהה יותר של "טהרה". לכן, יציאת בת, היא יציאת יצירה בעלת דרגת טהרה גבוהה יותר מזו של בן.
_x000D_
ישנה דרגת טומאה נוספת של יציאת "חיים פוטנציאליים" והיא טומאת נדה.
_x000D_
נשים נכנסות למצב טומאה זה בזמן המחזור החודשי, בגלל איבוד החיים הפוטנציאליים שבתוכן. האפשרות לעיבור – שהוחמצה, היא היוצרת את הטומאה.
_x000D_
המושג טומאה מתאר איבוד חיים או איבוד רוחניות. אין זה כלל תאור של נחיתות רוחנית או חוסר נקיות.
_x000D_
חשוב מאד להפנים כי מושגי טומאה וטהרה, וכמוהם מושגים רבים נוספים ממאגרי היהדות, אינם קשורים כלל לשמות המדומים בהם משתמשים בשפה המדוברת. מדובר במושגים רוחניים, החפים מכל קשר לשפת אנוש נוכחית.

_x000D_