במלחמת יום הכיפורים שילמה מדינת ישראל מחיר נורא. אלפי חיילים נהרגו ורבים מבניה נפצעו, אך "המחיר" לא הסתכם בכך. משבר אידיאולוגי לאומי החל נותן את אותותיו בחברה הישראלית. צעירים רבים החלו "לחפש" משמעות חדשה לחייהם. חלקם עזבו את הארץ לארצות נכר ואחרים החלו במסע שורשים שלימים יהפוך לראשיתה של "תנועת התשובה".

בימים הראשונים למלחמה שרר תוהו ובוהו בשדרת הפיקוד הצבאי. חיילי המילואים לא גויסו בזמן, ובידי חיילי צה"ל לא היה מענה ראוי לנשק המודרני שהיה בידי הצבא המצרי. טילי הסאם הסובייטיים הקשו מאוד על מטוסי חיל האויר, והפילו למעלה ממאה מהם. לאחר שנודע מספר האבידות העצום, נשא מפקד חיל האויר בני פלד נאום בפני טייסיו, בטרם המראתם לגיחות הפצצה, מתוך ידיעה כי הסיכוי לחזור בשלום אינו מן הגבוהים. בנאום זה טבע בני פלד את הסיסמא: "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן". סיסמא שהפכה עם השנים להימנון חיל האויר.

טילי הסאגר, שהיו בידי החיילים המצריים, הפתיעו את צה"ל, שבידי חייליו היו באזוקות מיושנות בלבד. טילים אלו שטווח פגיעתם היה ארוך יותר מקני הטנקים הישראלים, גרמו לחיל השיריון אבידות קשות מנשוא, עד שביום לחימה אחד איבד חיל השריון הישראלי למעלה מחמש מאות טנקים. בראייה לאחור ניתן לומר כי כשלושים אחוזים מן האבידות במלחמה מיוחסים לטילים קטלניים אלו.

לאחר שב-7 באוקטובר הצליח צה"ל בקרב הבלימה מול המצרים, החל צה"ל ב-8 באוקטובר במתקפת נגד, כשאל המערכה מוטלות שתי אוגדות. מתקפה זו נכשלה כשלון חרוץ. כשנודעו תוצאותיה הנוראות, אמר משה דיין כי "אנו עומדים בפני חורבן הבית השלישי", וביקש לגייס גם צעירים שלא הגיע עת גיוסם.

במחסני האמל"ח של צה"ל, נותרה תחמושת לשבעה ימי לחימה בלבד. המטוסים שנפגעו היו זקוקים בדחיפות לחלקי חילוף, שלא הגיעו מארצות הברית, ועליונותן הצבאית של צבאות ערב בקרבות השריון הפכה לבהירה ומוחלטת.

מי שהיה אחראי לאי האספקה האמריקאית היה לא אחר מאשר הנרי קיסינג`ר. כדי להכריח את ישראל להסכים להחלטת האו"ם 242, ביקש קיסינג`ר להניח לישראל "לדמם" מעט, ובכך לאלץ את ישראל לשבת לשולחן הדיונים כשהיא חלשה. להערכתו, עובדה זו תגרום לה להסכים לבצע את החלטת האו"ם.

שעות ספורות בלבד לפני פרוץ המלחמה, הודיע הבית הלבן לישראל על מועדה וקיסינג`ר הזהיר את ההנהגה הישראלית, כי אם חפצים הם בסיוע אמריקאי "עליכם לא לעשות שום פעולה, כולל גיוס מילואים לפני ההתקפה המצרית".

לאחר פרוץ המלחמה שיוועה מדינת ישראל לסיוע צבאי. השגריר הישראלי לא הצליח לאתר את קיסינג`ר, ש"הסתתר" במלון "ואלדורף אסטוריה", ולו כדי שיאשר את הסיוע הצבאי המעוכב. משנמצא ה"בן" האובד, אישר הבית הלבן את הסיוע, אך לטענתם לא נמצאה חברת תעופה שהסכימה לטוס לישראל. ראוי לזכור שעיכוב הסיוע האמריקאי נבע גם מן החשש שמדינות ערב יממשו את איומן ויעלו את מחיר הנפט, באם תסייע ארה"ב לישראל במלחמתה.

שליח ההשגחה, שהציל את מדינת ישראל, היה לא אחר מאשר אלכסנדר הייג, שכיהן כראש לשכת הבית הלבן, ולימים יהפוך לשר ההגנה בממשלו של רונאלד רייגן. במהלך מחושב ואמיץ, הסתיר הייג מנשיאו ניקסון, את עוצמת האיום הערבי על העלאת מחיר הנפט. מאחורי גבו של קיסינג`ר הודיע למודיעין הישראלי כי יש בידי ארה"ב נשק שיכול לגרום למהפך בקרבות השיריון – הלא הם טילי הטאו. אם יגיע צוות ישראלי לארה"ב ללימוד הנשק ולקליטתו – כך אמר, הוא ידאג לכך באופן אישי.

אלכסנדר הייג טילפן למפקדים האמריקאי, האחראים על מערך הטילים, וכך הוא אמר: "מטוס של הסי.אי.אי. שטס באופן שיגרתי לישראל, יביא עימו ארבעים מפקדים מפיקוד השדה של צה"ל. יש לשכנם באחד הצריפים הריקים. אתם תאמנו אותם כיצד להשתמש בטילי הטאו. הכל ייעשה בסודיות ובחשאיות. אם יגלו זאת עיתונאים, אל תאשרו זאת ואל תכחישו". וכך, בזמן שקיסינג`ר ממשיך בתעלולי ההשהיה הדיפלומטיים, "ניקה" אלכסנדר הייג את כל מחסני הצבא האמריקאי מטילי טאו, עד שלא נותר בצבא האמריקאי אף לא טיל טאו אחד לרפואה. כשנודע לו כי במחסני הצבא האמריקאי בגרמניה ישנם טילים נוספים, "ניקה" הייג גם אותם.

כשהגיעו הטילים לישראל הם נשלחו ישירות לחזית וכך החל המהפך במלחמה זו.

בתקופה זו נפטר אלכסנר הייג! מכיון שלא שמעתי אף אחד ממנהיגנו מודה לו בפומבי ברצוני לומר לו מילה אישית:

מסופר בתלמוד הבבלי כי פפוס ולוליאנוס אחים היו. באחד הימים נמצאה בת המושל הרומאי, כשהיא מוטלת ללא רוח חיים. יועצי המושל לחשו על אוזנו כי יד היהודים בדבר. המושל הציב בפני ההנהגה היהודית אולטימאטום, בו הוא דורש לתפוס את הרוצחים. באם לא יתרחש הדבר, יוצאו להורג כל בני העיר לוד. האחים פפוס ולוליאנוס התייצבו בפני המושל ו"הודו" במעשה. במעשה נאצל זה הצילו "הרוגי לוד" את בני העיר כולה. עליהם נאמר בתלמוד: "הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" אתה שומע?.

אם על הרוגים אלו, שהצילו עיר אחת נאמר כך, עליך שהצלת אומה שלימה על אחת כמה וכמה.

דע לך אלכסנדר! אלוקי היהודים אינו מקפח שכר כל בריה, על אחת כמה וכמה בריה שכמותך. נוח בשלום על משכבך. אל תדאג אלכסנדר, גם אם מנהיגנו נוטים לשכוח, לנו היהודים הפשוטים יש זכרון ארוך, ואנחנו לא שוכחים. היה שלום אלכסנדר – יש קונה עולמו בשעה אחת.