הערה היא דבר שאדם לא אוהב, נקודה. מי שחכם יעכל את ביקורת שנאמרת לו, יעבד אותה, ויסיק מסקנות. יהיו כאלו שבעקבות ההערה לא יאהבו אותנו יותר, ויהיו מעטים שיודו לנו באופן מיידי, אלו אנשים שמאוד בריאים בנפשם.
לכן, ניגש בזהירות רבה להעיר לילדינו; איתם אנו נמצאים הרבה, להם אנו עלולים להעיר רבות, גם ללא צורך, ומכיוון שהם ילדים, נפשם עדינה יותר. בנוסף, אנו עלולים להפסיד לגמרי את מעלת ההערה, ובמקום שהיא תתקן את הילד, היא תעשה חלילה את ההפך.
איך כן מעירים?
בכדי שיהיה אפקט להערה – להמעיט בהערות, לצמצם בקפדנות, לא להעיר על כל דבר, ולחשוב רגע לפני ביקורת.
כשאתה בא לדרוש, תן דוגמא אישית – כמה פעמים אנו מעירים בתוך הבית בתחומים בהם אנו עצמנו לא לגמרי מתוקנים? הדוגמא הקלאסית היא כשאנו צועקים על הילדים
על כך שהם צורחים…
רבנו ישראל מסלנט זצ"ל שמע נער מבקש מחברו שיביא לו מים, חברו סירב. הגרי"ס הביא לנער כוס מים, ורק אז הוכיח את החבר. נמצאנו למדים – אם אתה רוצה להעיר לזולת, הראה לו שאתה בעצמך בסדר באותו תחום.
קשה מאוד, אבל אפשרי – רבי אליהו לופיאן זצ"ל, ניגש לבחור בישיבה והעיר לו על כך שהוא איחר לתפילה לפני חודש. שאל הבחור את הרב, "מדוע הרב לא העיר לי מייד?" "חששתי לכעוס", ענה לו הרב. רצוי מאוד להשתדל להמעיט בביקורות בזמני לחץ או כעס.
הערה למעשה, לא לעושה-להקפיד על ביקורת נקודתית ולא אישיותית, לא להתאמץ להסביר למבוקר עד כמה הוא בעייתי…
נזכור – להרוס זו חוכמה קטנה, לבנות זו חוכמה גדולה. אל תהיה מוטרד מכך שהוא לא מבין שהוא לא בסדר. הוא מודע לכך.
כשהוא מנסה להוכיח שהוא כן בסדר, זו תגובה של מצוקה. עד כמה שנילחם בו, הוא יתחפר בעמדתו, וישכנע את עצמו שהוא בסדר ואנחנו סתם רעים.
ביקורת מרופדת – ביקורת אידיאלית צריכה להיות מרופדת במחמאה לפני הביקורת, ובמחמאה לאחריה. כשאני נותן לו מחמאה לפני ומחמאה אחרי, אני בעצם אומר – 'אני מעריך אותך ואתה נפלא, רק יש נקודה מסוימת שכדאי שתתקן, אבל זאת לא סתירה למעלות הנפלאות שלך'.
בישיבת חברון למד בחור שפזל החוצה. המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל קירב ושיבח אותו מאוד. היה לבחור הזה 'מנהג'. מדי ליל שבת היה יושב במקום של המשגיח, מפצח גרעינים על הסטנדר, ו…לא מנקה.
פעם הרב עבר שם, והסיט את ראשו, כאילו שהוא לא ראה. הרב התפלל כל הלילה שהבחור לא ידע שהוא ראה. לימים, הבחור הפך לעילוי של ישיבת 'חברון'. 7 שנים אחרי, בגיל 28, הוא סיים את הש"ס.
כשהיה הבחור לחתן, ימים ספורים קודם חופתו, ניגש אליו המשגיח ולחש לו: "גרעינים?! על הסטנדר של הרב? כל ליל שבת?!", החתן לא הבין, ושאל: "עכשיו?" "כן", ענה הרב, "כעת אתה בדרך להיות גדול בישראל, זה הזמן לתקן אותך".