הארנבת מעלה גרה שלא כשאר בהמות, וגם אין לה מעי וקבה בעלי ארבע תאים המיועדים לפעולת העלאת הגרה. בכל זאת קוראת לה התורה "מעלת גרה".
_x000D_
ואולם באיסור אכילת הארנבת מציינת התורה "כי מעלת גרה היא", שזו לכאורה סיבה להתיר אכילתה. מדוע?
_x000D_
במשך שנים ניסה המדע לחקור את העניין. לאחר שנות מחקר ארוכות הסיקו החוקרים כי הארנבת דומה מאוד בתכונותיה לבעלי החיים המעלים גרה:
_x000D_
בספר "הפיזיולוגיה של בעלי החיים" (עמ' 19-20) מובא כי הארנבת מפרישה שני סוגי גללים: סוג אחד הוא גללים מוצקים וכהים; ועם הסוג השני נמנים גללים גדולים, בהירים ורכים, הנוצרים במעי העיוור ומכילים ויטמין בי. את הסוג הזה אוכלת הארנבת כדי לנצל את ערכו התזונתי. כך היא נכנסת לקבוצת החיות המעלות גרה – פעולה אשר על פי הגדרת חז"ל היא אכילה של מזון לעוס.
_x000D_
יש מפרשים המבארים כי גרה היא מלשון גרון או קיבוץ המאכל. הם לא מקשרים בין פעולה זו למעיים או לקבה, וממילא טוענים שעצם הלעיסה החוזרת מכלילה בעלי חיים אלו בתואר "מעלי גרה".
_x000D_
זאת ועוד, הממצאים העלו שבמבנה הלסת של הארנבת השיניים מסודרות לרוחב, בניגוד לשיני בני האדם המסודרות לאורך – מה שמצביע על היותה מעלת גרה. בנוסף, הלסתות של הארנבת נעות מצד לצד גם כאשר אין מזון בפיה, כמו בעלי החיים המעלים גרה. מאחר שפעולת האכילה שלה דומה לשל החיות המעלות גרה, היא קרויה בלשון התורה "מעלת גרה".
_x000D_
גם שיני השפן (הכלול בקטגוריה של "מעלה גרה ופרסה לא יפריס") מסודרות לרוחב, ואף במבנה מערכת העיכול שלו יש זיקה לזו של בעלי חיים המעלים גרה. אין ארבעה תאים בקיבתו כבעלי החיים שמעלים גרה, אך יש לו שלושה מעיים עיוורים: האחד גדול במקום הרגיל והשניים האחרים ממוקמים באמצע המעי הגס. העברת המזון בין מעיו היא מעין העלאת גרה, לדעתם של כמה חוקרים.
_x000D_
לסיכום, ארבע סיבות מסבירות את כינויים של הארנבת והשפן "מעלי גרה": אכילת הגללים כמוה כהעלאת גרה; העלאת הגרה רק בשעות הלילה; לעיסת המזון כמו בעלי החיים שמעלים גרה; ומערכת עיכול הדומה לזו של מעלי הגרה.
_x000D_
אילו הייתה התורה מתירה אכילת ארנבת ושפן משום היותם מעלי גרה היה מקום לחשוב כי הם מעלי גרה ממש. ואולם התורה אוסרת את אכילתם כי אין הם מפריסים פרסה!
_x000D_
כך נבין אפוא מדוע התורה כותבת "כי מעלת גרה היא", כשלכאורה זו סיבה להתיר את אכילת הארנבת. כוונת הפסוק להדגיש: אל תאכלו ארנבת או שפן אף שמעלי גרה הם.
_x000D_
כך גם לגבי הגמל; נאמר (ויקרא יא, ג): "את זה לא תאכלו… את הגמל כי מעלה גרה הוא…". לכאורה נראה כי הגמל מעלה גרה ממש, אולם גם הגמל שונה משאר בעלי החיים שמעלים גרה. לגמל שלושה מדורים בלבד המעבירים מזון זה לזה, ולא ארבעה כשאר בעלי החיים. בנוסף, יש לו ניבים בפיו למעלה, בשונה משאר מעלי הגרה שאין להם כלום.
_x000D_
אף על החזיר התורה אומרת (ויקרא יא, ז): "ואת החזיר כי מפריס פרסה". החזיר נראה מפריס פרסה, אך פרסתו אינה כשאר הבהמות הטהורות – אין בו שסע שלם העובר מצד לצד ולכן הוא אסור.
_x000D_
מאחר שלכל החיות הטמאות אין אפילו סימן אחד הדומה לשל חיה טהורה, באה התורה ומנעה טעות בכותבה שהללו  אסורים באכילה.
_x000D_
כשמתירה התורה את אכילת כל בעלי החיים הכשרים, היא כותבת (ויקרא יא, ג): "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו".
_x000D_
לכאורה חסר בפסוק זה ו' החיבור בין הסימנים. מתאים היה לכתוב: מפרסת פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה, שהרי אלו הם סימנים נפרדים.
_x000D_
אלא באה התורה לרמוז לנו סימני הטהרה הם חלק בלתי נפרד זה מזה. אין בעל חיים שהוא מפריס פרסה ממש ואינו מעלה גרה, או בעל חיים שהוא מעלה גרה ממש ואינו מפריס פרסה. הארנבת, השפן, הגמל והחזיר, אשר נראה כי הם בעלי סימן אחד –  אינם מושלמים גם בסימן זה, ולכן אסור לאכלם.
_x000D_
רואים אפוא בחוש כי התורה שמימית היא וקדמה לעולם. את מה שהצליח המחקר המדעי לגלות רק היום, כתבה לנו התורה כבר לפני אלפי שנים.

_x000D_