בכל החטאים שבהם חטאו בני ישראל בתקופת המדבר, כמו חטא העגל, המרגלים ועוד התפלל משה רבינו להצלת עם ישראל, והשתדל להשיב את חמת ה' מעליהם. ואילו בחטאו של קורח, משה לא התפלל להצלתם, וגם לא מצא לנכון לסנגר עליהם, אלא ביקש מה' שהם ימותו באופן מיידי ובמיתה משונה.
_x000D_
בנוסף מבקש משה מה'  שתפתח האדמה את פיה ותבלעם: "ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה" (במדבר ט"ז, ל'). מדוע זקוקים לנס של שינוי טבע זה כדי להענישם? משה גם קובע את דרך העונש השמיימי, ו'מציע' לה' כיצד להעניש את החוטאים.
_x000D_
נראה שהמפתח להבנת הנהגה זו נמצא בפסוק: "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי" (פסוק כ"ח).
_x000D_
טענת קורח היתה שמשה עושה דברים על פי שיקוליו האישיים בלי לקבל על כך אישור ממרום. ומשה רבינו רצה להוכיח לעם שהכל נעשה על פי ה', עד לפרטים הקטנים ביותר.
_x000D_
השורש למהלך מוסבר בדברי רבותינו: "ויקח קורח" על ידי מה נחלק? על אליצפן בן עוזיאל, אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר (במדבר ג'): "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל". אמר קורח: "ארבעה בנים היו לסבי קהת, שנאמר (שמות ו') "ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל". עמרם הבכור, זכו אהרן ובניו לכהונה ומשה אחיו למלכות, ואני בנו של יצהר, ראוי הייתי להיות נשיא, והוא (משה) עשה את בנו של עוזיאל, קטן הבנים, לנשיא. הריני חולק ומבטל את כל מה שנעשה על ידו".
_x000D_
האינטרס האישי היווה את הבסיס לתהליך כולו, וכבר נאמר (דברים ט"ז, י"ט): "כי השוחד יעוור עיני חכמים".
_x000D_
השלב הראשון במלחמתו של קורח היה ללעוג על משה רבינו: "קפץ קורח ואמר למשה, אתה אומר (במדבר ט"ו, ל"ח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", טלית שכולה תכלת – תהיה פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חייבת בציצית. אמר לו קורח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה, וארבעה חוטים פוטרים אותה? דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם….
_x000D_
מובא עוד בדברי חכמינו: "באותו שעה אמר קרח אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול".
_x000D_
האינטרס האישי הוא שהוביל את המהלך כולו עד לכפירה מוחלטת.  כבר בפסוק הראשון של הפרשה, מפרטת התורה את המניע שהיה לכל אלו שהצטרפו לקורח במחלוקת זו:
_x000D_
"ויקח קורח בן יצהר", קורח היה בנו של יצהר בנו השני של קהת, ולכן, לדעתו לו מגיע התפקיד.
_x000D_
"ודתן ואיברם בני אליאב, ואון בן פלת בני ראובן". גם כאן היה המניע דומה: ראובן הוא הבכור, ולכן ראויות לו המלכות והכהונה.
_x000D_
"חמישים ומאתיים נשיאי עדה, קרואי מועד אנשי שם".  אנחנו נשיאי עדה, ואם כן, מדוע משה מחליט לבדו בלי להיוועץ בנו?
_x000D_
המחלוקת האמיתית היתה בסופו של דבר בין קורח לבין עדתו. לכל אחד מהם היה מניע אחר לשאוף לגדולה. קורח טען שהכהונה היא נחלת שבט לוי, והוא הראוי לכך. דתן ואבירם סברו שהכהונה והמלכות הן נחלת שבט ראובן הבכור, ומאתיים וחמישים האנשים טענו שהכהונה אינה נחלת השבטים, אלא היא צריכה להינתן לאנשי המעלה שהם נשיאי העדה.
_x000D_
האחדות השוררת ביניהם עתה נגד משה רבינו היא שלב ראשון וזמני, המלחמה האמיתית תהיה בסוף בינם לבין עצמם.
_x000D_
נקודה זו מתגלה במסכת אבות (ה', י"ז): "איזו היא מחלוקת שלא לשם שמים זו מחלוקת קורח ועדתו". לא נאמר קורח ומשה כי האינטרס האישי של כל אחד מהם הוא המוביל, והמלחמה האמיתית  היתה על האמונה במציאות ה' בעולם ועל תורה מן השמים.
_x000D_
האמונה על מציאות ה' בעולם מבוסס על ידי אותות מצרים שהוכיחו לעולם כולו כי יש בורא לטבע. במעמד הר סיני עלתה דרגת האמונה לידיעה מוחלטת, וכפי שנאמר (דברים ד', ל"ט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". זאת עקב דרגת הנבואה הגבוהה ביותר, שלה זכו כל אלו שניצבו בתחתית ההר.
_x000D_
קורח ועדתו רצו לבטל את היסוד השני שהתורה ניתנה משמים. לדעתם, משה רבינו עושה דברים מדעתו הפרטית, לפי מהלך זה יכלה, חלילה, כל התורה להתבטל. האחד יאמר שאת מצות שבת קבע משה מדעתו, והשני יאמר שאת מצות תפילין אמר משה מדעתו, וכן הלאה. במצב זה היו הסובבים זקוקים לאות מיוחד כקריעת ים סוף כדי לייצב יסוד זה על מכונו, כפי שנס קריעת ים סוף ייצב את האמונה.
_x000D_
מסיבה זו ביקש משה רבינו מה' שעונשם יהיה מידי ועל ידי נס מיוחד במינו. כדי לקבוע בלב העם שאין הוא עושה מאומה בלי הוראת ה', ובכך יתבסס היסוד של תורה משמים. 

_x000D_