מאז היוודע דבר מצבו של רבן ואביהן של ישראל מרן ראש הישיבה רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן שליט"א מוקדשת פעילות ארגון  "ערכים"  על כול זרועותיו ושלוחותיו בארץ ובעולם  לרפואתו השלמה והקרובה של רבינו שליט"א. באחת הרצאותיי בחוג אקדמאי בצפון, בקש אחד המשתתפים להבין את פשר דאגתנו וחששנו  למצבו, וכי לא כך דרכו של עולם?! שאל האיש. קשה עד בלתי אפשרי להסביר למי שחיי בעולם חילוני מטריאליסטי, מהו בשבילינו "גדול ומנהיג הדור".
_x000D_
ניסיתי להמחיש לו מעולם המושגים שלו: כידוע אחד הסודות השמורים בעולם, אחרי הקוד למזוודת האטום של נשיא ארצות הברית, הוא הנוסחה של המשקה: "קוקה קולה"… נוסחה זו ידועה  מאז 1886 למניינם רק לשני אנשים בעולם. לנשיא החברה ולמנכ"ל. הם כידוע לא טסים על מטוס אחד. תאר לעצמך שלפגישה סודית ביניהם, יכנס שודד חמוש בחגורת נפץ  וידרוש כופר בסכום אגדי עבור שחררום, ולא, חייהם בסכנה… חשוב רגע על תחושותיהם ודאגתם של עובדי החברה, וצרכני המשקה ברחבי הגלובוס… הלא מלבד זה שמנהליהם נמצאים בסכנה, כל המפעל העולמי עומד בסכנת קריסה!!
_x000D_
להבדיל אלף אלפי הבדלות, כך אנו חשים. מלבד חוכמת הנהגתו של רבינו שליט"א בניווטו את ספינת הדור מול נחשולי מים אדירים אל חוף מבטחים . ומלבד שרשרת הנהגת הדורות שמנחיל לנו רבינו מרבותיו מצוקי ארץ. יש לו בתורתו, קדושתו, תפילותיו, וטהרתו, בעצם קיומו של איש קדוש זה בתוכנו, יש לנו את הזכות וההגנה לחיות כאן בא"י ובכול מקום בעולם בהשקט ושלווה. גדלות זו היא כעין "נוסחה סודית" רוחנית, כעין קמיע, שבזכותו כולנו חיים פה.  
_x000D_
פרשת "בשלח" פותחת בתיאור מסלול יציאת עם ישראל מארץ מצרים.  הקב"ה מוליך את עם ישראל דרך המדבר, לכיוון ים סוף. וכשהם יצאו הם לקחו עמם כלי מלחמה כפי הנאמר בפסוק:  "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". ובהמשך לפסוק זה, ממשיכה התורה וכותבת: "ויקח משה את עצמות יוסף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ את בני ישראל לאמר פָּקֹד יִפְקֹד אלוקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם." (שמות י"ג י"ט )
_x000D_
יש להבין את פשר סמיכות הפסוקים, מדוע תוך כדי תיאור המסע מציינת התורה את מעשהו של משה רבנו בקיום צוואתו של יוסף?  מיישב זאת ה"כלי יקר"  שהסמיכות הפסוקים בין "וחמושים עלו בני ישראל" לבין לקיחת "עצמות יוסף" – הוא בעצם עניין אחד, בני ישראל "התחמשו" לקראת צאתם לדרך, באמצעות עצמות יוסף!!. עצמותיו של יוסף היוו את הכוח והחימוש של בני ישראל בצאתם למדבר. יש לברר מדוע  קיום צוואת יוסף קשורה לחימוש?!
_x000D_
נאמר במכילתא: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו – להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בבזה – ומשה עוסק במצות עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט. (משלי י' ח' ) במדרש רבה במקום נאמר : "אמר הקב"ה למשה עליך נתקיים: "חכם לב יקח מצוות" יוסף היה חייב לאביו  לקברו מפני שהוא בנו! ואתה לא בנו ולא בן בנו ולא היית חייב לעסוק בו, וקברת אותו".
_x000D_
מזדעקת לה השאלה מדוע רק משה רבינו הוא זה שהתעסק בארונו של יוסף , היכן הם צאצאיו של יוסף בני השבטים של" מנשה ואפרים" ?! 
_x000D_
התשובה לכך  כתובה  בסוף פרשת ויחי: " וישבע יוסף את בני ישראל … והעליתם את עצמותי מזה אתכם".  מדוע הוא הטיל חוב זה על כלל ישראל ולא על בניו?
_x000D_
מיישב זאת הגאון רבי לוי דיקער זצ"ל ראש ישיבת "מרכז התורה". ברעיון נפלא, כידוע שלמות מידת החסד היא: שיהיה הנותן  מאפשר למקבל להשיב לו טובה בחזרה. כי אם לא כן הוא יהיה כל חייו "אסיר תודה" לנותן. כפי שמבאר בהרחבה מרן המשגיח  ממיר רבי ירוחם זי"ע שאם הגומל חסד מעכב את המקבל מלהשיב לו טובה בחזרה יש חסרון במעשה החסד עצמו. כיון שהנותן חש את עומק תחושת הדלות והמסכנות. ומנגד הנותן חש פטרונות והתנשאות. ע"כ שלמות מעשה החסד היא מתן האפשרות של הנותן להשיב למקבל את טובתו בחזרה, ובכך חש גם הוא הרגשת שמחה בנתינה.
_x000D_
התורה מתארת בהרחבה את אצילותו של יוסף הצדיק בפיוסו את אחיו כפי הנאמר: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אלוקים לפניכם… (בראשית מ"ה ה' ז') כלומר, לא זו  בלבד שלא נגרם לו כול נזק מעצם המכירה אלא רווח גדול יצא ממכרה זו!. ויוסף בגדלותו מחל להם מחילה גמורה. ובנוסף החייה וכלכל אותם. אלא שדא עקא חשש יוסף שהם יחושו רק כ"מקבלים" ללא כול תמורה חזרה. ואזי מעשה החסד יהיה פגום. משום כן ציווה דווקא את אחיו ולא את בניו, שהם ידאגו להעלות את עצמותיו ממצרים, ובכך יושלם מעשה  החסד. וכידוע בספרים הקדושים שמשה רבנו הוא בבחינת: "נשמת כלל ישראל" ומשום כן כמייצג של כלל ישראל התעסק בעצמות יוסף.
_x000D_
על דברי המדרש הנ"ל : " ויקח משה את עצמות יוסף עמו – להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בּבִּזה – ומשה עוסק במצות "עצמות יוסף". מקשה  מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א  ב"איילת השחר" הלא גם "ביזת הים"  שעסקו בה ישראל הייתה על פי ציווי ד' ! ? ומיישב שם אמנם ביזת הים הייתה מצווה, אך גם שכרה בצידה… (תרתי משמע), אך המצווה של משה רבינו  בארונו של יוסף, הייתה: "חסד של אמת" כולה לשם מצווה.
_x000D_
נאמר בתלמוד ירושלמי: "  , שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים(ארון הברית)  וארונו של יוסף, והיו אומות העולם אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו?, והיו ישראל אומרין להן, זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים, והיו אומות העולם מונין את ישראל ואומרים, וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?! והיו ישראל אומרים על ידי ששימר זה מה שכתב בזה… (ברכות י"ד)
_x000D_
במדרש תנחומא (פרשת נשא ל') נאמר חידוש גדול יותר: "ולא עוד אלא שהיתה ארונו מהלכת 'לפני' הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרים מה טיבו של ארון זה, שהוא הולך 'לפני' ארון של תורה?! וישראל אומרים זה ארון המת, שהוא מהלך לפני ארון התורה, שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה, לפיכך זכה לילך עמו…" 
_x000D_
במשך ארבעים שנה במדבר מהלך בראש עם ישראל "ארונו של יוסף" . עליו נאמר בפרשתנו "ויקח משה את עצמות יוסף" הנוסח: "עצמות" נשמע לכאורה כלשון קשה,  לכאורה היה עדיף לכתוב "ארונו של יוסף" ?!
_x000D_
מבארים בעלי החסידות מכך שהתורה בחרה דווקא בלשון זו, משמע שהיא רוצה להדגיש לנו, שמה שעם ישראל לקח עמו, זה לא את ה"ארון" של יוסף, אלא את ה"עצמות" שלו. שורש העניין נעוץ במילה "עצם" שהיא מבטאת את עצמיותו ותוקפו של האדם, העצמות הם היסוד והיציבות של האדם, וכשעם ישראל יצא ממצרים, הוא לקח עמו  את "עצמיותו" של יוסף, את המהות הפנימית של יוסף. ובכוח "עצמותיו-עצמיותו" של יוסף, הם היו "חמושים", והם יכלו לצאת לדרכם אל המדבר.  מהי אותה עצמיות?
_x000D_
התשובה היא  ש"עצמיותו" של יוסף, באה לידי ביטוי בשמו: "יוסף" . שמו של אדם מורה על תוכנו ומהותו, שמו של האדם קשור עם עצמיותו, כך ששמו של יוסף, השם "יוסף", מבטא את עצמיותו.
_x000D_
כאשר יוסף נולד, נתנה לו אמו רחל את השם "יוסף" והיא נימקה זאת באמרה : "יוסף לי ה' בן אַחֵר". (ויצא ל' כ"ד)  מהותו של יוסף הוא – שיתווסף עוד "בן". ולא רק שיתווסף עוד "בן", אלא שיתווסף לי "בן אחר".
_x000D_
"אחר" מבטא – שונה, זר. "אחר" מסמל יהודים שהנהגתם היא "אחרת" מדרך היהדות, הם עומדים מן העבר השני, בצד אחר. ותוכנו של יוסף הוא "יוסף לי ה' בן אחר", מה "אחר" – עושים "בן". גם מי שהוא במצב רוחני של "אחר", יוסף עושה ממנו "בן", הוא משנה אותו אל "בנים אתם לה' אלוקיכם".
_x000D_
בעת יציאת מצרים הקב"ה קרא לכל עם ישראל בשם "בן", "שלח את בני", בזמן יציאת מצרים הפכנו כולנו, ולא משנה מה המצב הרוחני שלנו, להיות "בנים אתם לה' אלוקיכם", ולכן כשאנו יוצאים ממצרים לקחנו איתנו את "עצמותיו של יוסף", יוסף העושה מ"אחר", "בן".
_x000D_
מרן הגר"ז סורוצקין זצוק"ל מוסיף ע"כ שלוש תובנות נפלאות  שמסמל  ארונו של יוסף הצדיק: (מעובד ע"י כותב הדברים)
_x000D_
"לא בשמים היא". כשבא הקב"ה לאומות העולם להציע להם את התורה, הם סירבו בטענה  שאין אפשרות אנושית לקיים את מצות התורה, וזאת מפני שההתגברות על יצרי אנוש היא נגד הטבע האנושי! בנ"א אינם יכולים להתגבר על טבעם ותאוותם!. טענה זו עשתה רושם מסוים על כלל ישראל בזמנים של חולשה ורפיון, ולכך באו "עצמות יוסף" וטפחו על פניהם, כשהביטו על שני הארונות שהיו מהלכים זה לצד זה ארבעים שנה והכריזו: "קיים זה מה שכתוב בזה" הורו לכל, שאפשר לו לאדם לפטפט ביצרו הרע! התורה לא בשמים היא! כי אם "בפיך ובלבבך לעשותו".
_x000D_
בני ישראל טענו למשה רבינו: "טוב לנו  עֲבֹד את מצרים" (שם י"ד י"ב) מובן שטענה זו היתה מופרכת לחלוטין, אך טבע האדם שהוא זוכר בעיקר  את הסוף , ומכיוון שהמצרים חלקו להם כבוד וממון רב  בצאתם  ממצרים, היו שחשבו שהיחס של המצרים  התהפך, ומעתה יתנהגו אליהם כאל בני אדם שווים,  משה רבינו הראה להם את "ארונו של יוסף" הביטו וראו: יוסף הצדיק הציל את מצרים מרעב וודאי, כלכלם במשך שנים, וראו כיצד גמלו לו – העבידו את בניו ואת עמו בפרך מאתיים ועשר שנים בסבל שלא יתואר! כפויי טובה אלו- "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו" ?!
_x000D_
עם ישראל לאחר מאתיים ועשר שנות שיעבוד וסבל, היו גם לאחר שחרורם עם אופי ומנטליות של עבדים, כי הם היו עבדים לעבדים… וכעת הגיע הזמן לזקוף את קומתם, להגביהם אל פסגת הרוממות האנושית, כיצד עושים זאת? לשם כך נלקח ארונו של יוסף לצאת בראש המחנה, אותו יוסף שלא חת ולא חשש להתייצב מול פרעה, אותו יוסף שכלכל את המעצמה העולמית דאז- מצרים, וזאת ללא כול הכנה והכוונה, לימד את עם ישראל שבדמם זורם דם של "בני מלכים" ואיש לא יוכל לאורך זמן לכפוף את קומתם. 
_x000D_
אולי ניתן להוסיף נקודה נוספת שנועדה לעורר את  העם לשמור מכול משמר על השלום והאחדות!  ארונו של יוסף כמו אומר לעמו: הביטו וראו כיצד זה התגלגלתי למצרים, ראו כמה קשים תוצאתם של הקנאה והפירוד! ומנגד הביטו וראו את אצילותו וענוותנותו של יוסף במחילתו וסליחתו לאחיו, וברודפו את השלום בתוך ממלכת בית יעקב אבינו. יה"ר שנזכה ללכת ולדבוק בדרכו.

_x000D_