כשניתנה התורה לישראל, היה קולו של הקדוש ברוך הוא הולך ונשמע מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי הגויים אחזתם רעדה בהיכליהם. מלכי האומות שמעו את קול ה' ואחזו אותם חיל ורעדה. מי יודע מה קורה? מי יודע מה עומד להתחולל? אולי שואה באה לעולם? נתקבצו כולם אל בלעם ואמרו לו: מה הקול אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם?"
_x000D_
_x000D_
אמר להם: "כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם!"
_x000D_
_x000D_
אמרו לו: "מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא!"
_x000D_
_x000D_
אמר להם: "כבר נשבע שאינו משחית כל בשר".
_x000D_
_x000D_
אמרו לו: "ומה קול ההמון ששמענו?"
_x000D_
_x000D_
אמר להם: "חמדה טובה יש לו לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו עוד לפני שנברא העולם, והוא נותן אותה לבניו, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן…' (תהילים כ"ט, י"א), זו התורה שהיא העוז של ישראל".
_x000D_
_x000D_
מיד פתחו כולם ואמרו: "'ה' יברך את עמו בשלום'" (שם).
_x000D_
_x000D_
בלעם מרגיע אותם: אל תתרגשו! "בסך הכל" השכינה יורדת לארץ ונותנת תורה לעם הנצח. הבורא מודיע לנבראים כיצד לזכות בחיי אושר בעולם הזה ובחיי נצח לעולם הבא.
_x000D_
_x000D_
המלכים נושמים לרווחה. אה, זה הכל? והם שבים לבתיהם בתחושה של אזעקת שווא…
_x000D_
_x000D_
כלום ניתן להבין אטימות כה גדולה? האינכם חפצים לדעת מה יש לבורא לומר? כלום אינכם חפצים להסתפח לנחלת ה'? לא, הדבר כלל אינו מעניין אותם!
_x000D_
_x000D_
רק אחד שמע – ובא, יתרו!
_x000D_
_x000D_
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו" (שמות י"ח, א').
_x000D_
_x000D_
כששמע יתרו על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הוא החליט להצטרף לעם הנבחר ולהתקרב אל אלוקיו. והנה, כאשר הגיע יתרו למדבר, סיפר לו משה "את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'" (שמות י"ח, ח').
_x000D_
_x000D_
משה ידע כי סכנה אורבת לפתחה של ההתלהבות האדירה שמגלה חותנו. הוא שמע את הדברים היפים, אך ככלות הכול, חיי הנדודים במדבר אינם קלים. לדוגמה, חוסר הידיעה כיצד יכלכל העם את עצמו עד לירידת המן ושעות החרדה שקדמו לרגע הנס שהפך את מי מרה למתוקים – היו שעות של פחד מפני הלא נודע.
_x000D_
_x000D_
לכן, משה הראה ליתרו את מה שייתכן שהוא לא ראה ברוב להיטותו להתקרב לעם ישראל. הוא סיפר לחותנו על הרגעים הקשים שליוו את קריעת הים. הוא גם סיפר לו כי מלחמת עמלק פרצה על שרפו ידיהם מן התורה, סיפר ולא המעיט.
_x000D_
_x000D_
כאשר נוכח יתרו בקשיים הכרוכים בהצטרפות לעם הנבחר, נעשה בשרו חידודין חידודין. אך מיד לאחר שהחליט להתגייר, התמלא שמחה וסיפוק. היה זה סיפוקו של זה שהגיע למרום ההר לאחר טיפוס קשה ומתיש. סיפוק הנובע מקשיים, ואחריתו אושר.
_x000D_
_x000D_
זהו המסר שהנחיל לנו יתרו. כאשר רצה לחזור לארצו, אמר לו משה רבינו: "אל נא תעזוב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר, והיית לנו לעיניים" (במדבר י', ל"א). אם יבוא אדם ויטען כי: "קשה להיות יהודי", הרי אתה, יתרו, מחייב אותו! יתרו, אשר עזב אושר, כבוד ושלטון כדי להסתפח לאמונת ישראל, ישמש כעיניים לדורות.
_x000D_
_x000D_
הצטרפות יתרו לעם ישראל לוותה בשינוי ערכים בלבו פנימה:
_x000D_
_x000D_
יתרו חשב כי אין כל דרך לגשר בין גשמיות לרוחניות. כאשר חשב להצטרף לאמונת ישראל, הוא לא מצא דרך אלא בהבאתם של עולה וזבחים לאלוקים. וכפי שנאמר: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוקים", הוא סבר כי זו הדרך לעבודת ה', להביא עולות שכולן כליל, קודש לה'. אולם הפסוק ממשיך: "ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים" (שמות י"ח, י"ב). אהרן וזקני ישראל לימדו אותו כי על פי תורת ישראל ניתן גם לאכול לחם לפני האלוקים, לעסוק באכילה גשמית לשם שמים ולהמשיך להיות מחובר לאלוקים.
_x000D_
_x000D_
אצל אומות העולם נתפסת הדת כפרישות מהעולם הזה וכהיבדלות מהחיים. הנישואין אינם ראויים, ואף האכילה אינה אלא כורח שיש להשלים עם קיומו.
_x000D_
_x000D_
אלו מביניהם המבקשים את האלוקים, הולכים למערות, לפסגות הרים ולמקומות נידחים. שם הם מבקשים להתנתק מהעולם, ולחיות בפרישות ובהתבודדות. מובן שרבים מהם אינם מסוגלים להחזיק מעמד זמן רב בצורת חיים זו, והם חוזרים לחיים הרגילים, המנותקים, לפי דעתם, מרוחניות.
_x000D_
_x000D_
דת ישראל אינה גורסת כך. היא אינה דורשת בריחה מהחיים. היהדות דורשת לקדש את החיים, להביא את דבר ה' – זו הלכה, לכל פינה מפינות החיים. לדוגמה, רוצה אדם לאכול – הרשות בידו. אלא שההלכה מסדרת את שולחנו, מעטרת אותו בהלכות ומקדשת אותו.
_x000D_
_x000D_
זוהי מהותה של היהדות. לא בריחה מהחיים, אלא קידושם. התורה פורסת את תכניה על כל תחומי החיים. היא מסדרת גם את ענייני המסחר, את ההלכות שבין אדם לחברו ושבין איש לאשתו ומדריכה את בניה כיצד לחיות כאן בתוככי העולם, אולם לשאת את העיניים ואת הלב למרום, וכפי שנאמר (תהלים קט"ז, ט'): "אתהלך לפני ה' בארצות החיים".
_x000D_