אחד המאפיינים של העם היהודי בכל הדורות הוא קידוש השם – נכונותו של יהודי להקריב את נפשו למען לא יבגוד באלוקיו.
_x000D_
תופעה זו של מסירת הגוף והנפש על קדושת ה' דורשת הסבר, שהרי האינסטינקט היסודי ביותר של האדם הוא יצר הקיום. האדם מוכן לאבד את כל אשר לו, ובלבד שלא יאבד את חייו. הנכונות למסור את הנפש היא תופעה אנטי-טבעית. כיצד ניתן להסביר אותה?
_x000D_
כיצד ניתן להסביר את רבבות המקרים בהיסטוריה, שיהודים אשר הוגדרו על ידי עצמם ועל ידי סביבתם ככאלו שאינם מקיימים מצוות, ולמרות זאת לא היו מוכנים לקנות את המשך חייהם במחיר בגידה והמרת דת. אין לכך כל הסבר לוגי.
_x000D_
ההסבר הוא רוחני. גם במתבולל שוכנת נשמה אלוקית. למרות ריחוקה ואדישותה ברבדיה החיצוניים, עדיין היא נחרדת מן הניסיון לנתקה כליל מאביה שבשמים.
_x000D_
תופעת המוות על קידוש השם מוכיחה שבמקדשי השם קיימת נשמה אלוקית, נשמה נטולת אגו, שכל מגמתה דבקות נצחית בקב"ה בקשר בל יינתק!
_x000D_
נביא את אחת מתופעות קידוש ה' שהתרחשה בבבל (הדברים מתוארים בספר דניאל פרק ג'):
_x000D_
נבוכדנאצר הקים פסל בבקעת דורא אשר בבבל. פסל שגובהו שישים אמה ורוחבו שש אמות.
_x000D_
מעמד הצבת הפסל נערך ברוב עם. אל הטקס החגיגי אשר נקבע ליום הכיפורים שחל להיות בשבת, הוזמנו כל נתיני הממלכה, וכלל ישראל עמם. על גבי בימה גבוהה ומיוחדת הוזמנו לשבת שלושה נציגים מכל אומה ולשון. ביניהם, כמובן, גם נציגיו של העם היהודי – שלושה בחורים צדיקים: חנניה, מישאל ועזריה!
_x000D_
נבוכדנאצר יצא בהכרזה כי כל מי שלא ישתחווה לפסל עם השמע השריקה, אחת דתו להיות מושלך אל כבשן האש ולהשרף חי!
_x000D_
חנניה, מישאל ועזריה עמדו בפרהסיה על בימת הכבוד, סירבו להשתחוות לפסל והושלכו אל כבשן האש, אולם יצאו מתוכו חיים. גם בבגדיהם לא תפסו הלהבות. הנס שנעשה להם חולל מהפכה רוחנית בבבל, כאשר כולם ראו עין בעין את מציאות ה'.
_x000D_
למעשה, קידוש ה' אינו רק מסירות נפש למות. לא רק על סף המוות, מול מוקדי האינקוויזיציה או לנוכח מסעי הצלב, מוסר היהודי את נפשו. גם בימים כתיקונם, כאשר אין השפעה של נסיבות רגישות, עדים אנו לתופעות ספונטניות של אמונה בלב יהודים, גם כאלו המכנים עצמם "לא דתיים".
_x000D_
כשפרצו חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים אל העיר העתיקה, הם דהרו אל הכותל המערבי. באיזו דבקות והשתפכות נפש נצמדו אל שריד בית מקדשנו! לב ארבעה עשר מיליון היהודים בכל העולם פעם פעימה אחת מלכדת: "הר הבית בידינו". באותו רגע היסטורי לא היה ספק: מיהו יהודי! לא היה צורך "להוכיח" שבכל יהודי, ולו המרוחק ביותר, קיימת נשמה אלוקית, דתית במהותה!
_x000D_
קידוש ה' הוא עבודתו הפרטית של כל אחד כלפי בוראו. היחודיות של כל אדם היא גם יחודיותו בקידוש ה'.
_x000D_
יצורי אנוש שונים הם זה מזה. שונים בחיצוניותם, באישיותם, בכושרם השכלי, ואף בהתנהגותם החברתית.
_x000D_
ואנו שואלים: מדוע כך הם פני הדברים? האם לא נבראו כל יצורי אנוש לתכלית אחת ויחידה – להשיג את העולם הרוחני על ידי עבודת הבורא? ואם כן, מדוע לא נבראו כולם שווים בכישוריהם?
_x000D_
התשובה: גם מציאות זו היא חסדו של הבורא, חסד שכולו אהבה.
_x000D_
נתאר לעצמנו קבוצת אנשים המתאספת לחגוג את גדולתו של מלך בשר ודם. הייתכן שכל אחד מהם יישא אותו נאום זהה לכבודו? איך ירגישו הנואם השני והשלישי, שלא לדבר על האחרון, כאשר הם נוכחים לדעת שלא הוסיפו דבר, אף לא מילה אחת, על הנואמים שנאמו לפניהם?
_x000D_
אלוקים ברא בחסדו כל אחד מיצורי האנוש בצירוף שונה של כוחות ושל כישורים. בכך הבטיח כי לכל אחד מהם יהיה יצר הרע אחר, וממילא אופן אחר של מאבק, שהוא שונה מכל יצור אנוש שהיה קיים או יהיה קיים. לכן, אינו דומה קידוש ה' שנוצר על ידי יחיד מסויים, לזה שנוצר על ידי אחר. לכל אחד מאיתנו יש גם חלק ייחודי בעולם הבא, חלק שהוא רק שלנו, ואינו דומה לחלקו של אחר, שאי פעם היה קיים. כך מובטח לנו כי הסיפוק שנחוש והשמחה שנזכה בה כשכר בעולם הבא, יהיו שלמים.
_x000D_
כך ניתנו גם תנאי סביבה מותאמים לכל סוג של קידוש ה' מקורי הנופל בגורלו של כל יצור ביקום. יש שתפקידם לעמוד בפני פיתויים של חיי עושר ושל הנאות חומריות. עליהם לגייס את כל משאביהם הרוחניים כדי להילחם בסכנות של חומריות ושל שכחת אלוקים המצויות במצבם, כפי שנאמר בפסוק: "פן אשבע וכחשתי ואמרתי 'מי ה'" (משלי ל', ט'). המלחמה נגד החומריות – קידוש ה' היא צופנת בקרבה.
_x000D_
לאחרים גורל שונה. הם חייבים לעמוד בניסיונות של חיי עוני ואסונות. הם חייבים לאזור אומץ ולעמוד בפני צרותיהם ללא שאלות והרהורים על מעשי האלוקים. בכך הם מקדשים את ה'.
_x000D_
אם נשכיל לחדד את המבט ולראות בכל ניסיון את ייחודו, להאמין בכל לב שנוכל לעבור אותו בשלום , הרי פסענו כבר את הצעד הראשון לקראת הניצחון! כל נצחון הוא קידוש שם ה' בעולם כולו. כל יהודי העובד את בוראו גורם לקידוש ה' יחודי השייך רק לו.

_x000D_