נוער אנגלי או צרפתי לא יעלה על דעתו להעמיד לדיון את השאלה: "מיהו אנגלי?" או "מיהו צרפתי?" ההגדרה הלאומית ברורה ומבוססת על מספר מרכיבים בסיסיים: מולדת, שפה, תרבות, היסטוריה משותפת ומטרות לאומיות משותפות.
_x000D_
רק העם היהודי מתלבט בדורות האחרונים בהקשר לזהותו.
_x000D_
מגמתם של מחדשי התחייה הלאומית היתה המרת הבסיס האלוקי-דתי, עצם הלוז של הזהות היהודית, בבסיס לאומי שיושתת על מולדת, שפה, מדינה, צבא, דגל ופטריוטיזם. אלו יהוו, לדעתם, את המרכיבים החליפיים של האומה העברית המתחדשת. הדת לא תשמש עוד כמרכיב לאומי, גם לא כאמת מידה למדידת היהדות, אלא תהפוך לעניינו האישי של המעוניין בה.
_x000D_
אך התעוררות לאומית זו לא הצליחה לפתור את מצוקת הזהות של הדור הצעיר.
_x000D_
מחד גיסא, משתדל הנוער הישראלי "להיות עם חופשי בארצנו", חופשי משורשיו המסורתיים ובעל תודעה ישראלית לאומית חילונית במודגש.
_x000D_
מאידך גיסא, מאחרי המעטה הקוצני של הצבר, ניצבת במעמקי אישיותו התחושה: "יהודי אני". זוהי תהודת הזהות הבוקעת מן התת מודע שלו. את התהודה הזו אי אפשר להשתיק!
_x000D_
מצד אחד, הוא מתריע באוזני יהדות התפוצות על סכנת ההתבוללות. מצד שני, הוא מייצג בעצמו התבוללות קולקטיבית ונאבק למען הכרה ב"גיור רפורמי", הכרה המהווה מתן אור ירוק ולגיטימציה לנישואי תערובת.
_x000D_
ריפויה של סכיזופרניה זו דורש ניתוח מעמיק. עד שלא תובא לתודעתו של הצעיר זהותו האמיתית, לא יוכל להשתחרר מהפיצול הנובע מניסיונו לאמץ לעצמו זהות לא לו. רק עצה אחת ניתן לייעץ לו: לשכנעו שזהותו העצמית אינה כה מפחידה. אדרבא, היא ה"אני" שלו, ובה ימצא את אושרו ואת שלמותו. לשווא ינסה לרכוש זהות שונה.
_x000D_
הפסיכואנליזה הלאומית
_x000D_
במאה ה19-, עת פרצה האמנציפאציה את חומת הבידוד של ההגדרה הדתית, ייחדה את הקהילה היהודית ההגדרה: קהל מקיימי ההלכה. זו היתה הזהות היהודית: עם סגולה בעל ייחוד ייעודי המיושם באורח חיים של שמירת המצוות.
_x000D_
משנפרצה חומת הבידוד של "עם לבדד ישכון", נחשפה היהדות להשפעה תרבותית שהפיצה את בשורת `ההשכלה`. אך עם זאת, האינטליגנציה הגויית, גם זו שדגלה בהתנערות מדעות קדומות, לא הצליחה להשתחרר מאופייה האנטישמי. הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפני הנוער היהודי שרצה לבוא בשערי התרבות והמדע, היתה ההתבוללות. אך גם תקווה זו התבדתה.
_x000D_
בדורו של הסב שהיה ירא שמים, הושתתו הערכים המוסריים, הלאומיים והמסורתיים על מקור סמכותי מוחלט, הלא הוא הצו האלוקי. הוא זה שקבע מוסר מהו, לאומיות יהודית מהי ואורח חיים יהודי מהו. כך הצליח האב להחדיר בלב בניו את הערך המוחלט שבאידיאלים אלו.
_x000D_
דור ההורים שמרד באמונת הסב, כפר בסמכות המאשררת, בטענה שהמוסר התנ"כי משכנע ומדבר בעד עצמו, עד שסמכות על- אנושית מיותרת. הן כה ברורים ערכי כיבוד ההורים, סעודת השבת וזמירותיה, הגעגועים לארץ הקודש וההזדהות עם המוסר התנ"כי, עד שיכולים הם לעמוד בזכות עצמם. האם כדי להיות יהודי חם עליי ללכת לבית הכנסת? האם לא ניתן לשמור על מורשת בלי להיות דתי? כך הם טענו.
_x000D_
כך הם חינכו את דור הנכדים מתוך ביטחון ותקווה להשיג פרי הילולים.
_x000D_
דור הנכדים, הצברים הישראלים, המשיך את התהליך הדינמי של המרידה וכפר גם בערכים עצמם, בטענה: מדוע עלינו להתאמץ ולרכוש "ערכים" אלו? מי קבע שיש ערך ל"ערכים" הללו?
_x000D_
אתם כפרתם בשורש במטרה ליהנות מהריח. עתה הגיע תורנו להחליף את הוורדים הקמלים בערכים חדשים.
_x000D_
מי קבע שכיבוד הורים סניליים הוא ערך? מי קבע ששירים עבריים עדיפים על לועזיים? מדוע עלי לחיות כציוני במדינת היהודים, בשעה שחברי `עושים חיים` כיורדים בארה"ב? מדוע עלי למסור את נפשי במלחמה על מקומות קדושים כדי להגן על קיום העם היהודי? קנאותכם ללאומיות יהודית ולמדינת היהודים אינה אלא פאשיזם! התרבות העברית הלמדנית שלכם, הורים יקרים, אינה שווה בילוי טוב!
_x000D_
שכפול האישיות
_x000D_
הפרובלמטיות שבהגדרת הזהות היהודית נובעת ממורכבותה מ"שתי נפשות"! בכל יהודי שוכנות שתי נפשות. האחת היא "הנפש הבהמית", שהיא תוצר הקיומיות, ה"אני החיצוני" השואף לסיפוק האינסטינקטים והצרכים החומריים. לעומתה, "הנפש האלוקית" שהיא חלק אלוק ממעל, היא ה"אני הפנימי" של היהודי, השואף לדבקות בערכים אלוקיים ולהתבטלות לרצון הבורא.
_x000D_
התפיסה המודרנית, הסולדת מהפרת השוויון ההומני בין ישראל לאומות, נובעת מהיכרות עם "הנפש הבהמית" בלבד.
_x000D_
"בנים אתם לה` אלוקיכם". דימוי זה יוצר את ההקבלה המדויקת להבנת היחס הפנימי בין היהודי לאלוקיו, את הניגוד החריף ביותר בין נפש אלוקית מעבר אחד לבין כל ההווייה כולה מן העבר האחר.
_x000D_
הנבדלות המוחלטת של הנפש האלוקית שביהודי, היא בבחינת "בני בכורי ישראל". אין מדובר במליצה שדופה, אלא בתיאור מדויק של היחס בין הנשמה לבוראה.
_x000D_
זוהי התשובה הבלעדית לשאלת "מיהו יהודי": "בנים אתם לה` אלוקיכם".
_x000D_
בכל יהודי מצויה נשמה אלוקית. נשמה זו היא זהותו והיא יתרונו הסגולי על פני שאר כל בני המין האנושי.
_x000D_
קידוש ה`
_x000D_
אחד המאפיינים של העם היהודי בכל הדורות הוא קידוש השם – נכונותו של יהודי להקריב את נפשו למען לא יבגוד באלוקיו. תופעה זו דורשת ליבון, שהרי האינסטינקט היסודי ביותר הוא יצר הקיום. לרוב מוכן האדם לאבד את כל אשר לו, ובלבד שלא יאבד את קיומו. הנכונות למסור את הנפש היא תופעה אנטי-טבעית. כיצד ניתן להסביר אותה?
_x000D_
כיצד ניתן להסביר אותם רבבות מקרים בהיסטוריה, שיהודים אשר הוגדרו על ידי עצמם ועל ידי סביבתם כחילוניים וכמתבוללים, ולמרות זאת, לא היו מוכנים לקנות את המשך חייהם במחיר בגידה והמרת הדת. אין לכך כל הסבר פסיכולוגי.
_x000D_
גם במתבולל יש נשמה אלוקית. למרות ריחוקה ואדישותה ברבדיה החיצוניים, עדיין היא נחרדת מן הניסיון לנתקה כליל מאביה שבשמים.
_x000D_
עצם תופעת קידוש השם מוכיחה שבמקדשי השם קיימת נשמה אלוקית, נשמה נטולת אגו, שכל מגמתה דבקות נצחית בקב"ה בקשר בל יינתק!
_x000D_
קידוש ה` בחיים
_x000D_
לא רק על סף המוות, מול מוקדי האינקוויזיציה או לנוכח מסעי הצלב, מוסר היהודי את נפשו. גם בימים כתיקונם, כאשר אין השפעה של נסיבות רגישות, עדים אנו לתופעות ספונטניות של אמונה בלב יהודים, גם כאלו המכנים עצמם "לא דתיים".
_x000D_
כשפרצו חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים אל העיר העתיקה, דהרו אל הכותל המערבי. באיזו דבקות והשתפכות נפש נצמדו אל שריד בית מקדשנו. לב ארבעה עשר מיליון יהודים בכל העולם פעם פעימה אחת מלכדת: "הר הבית בידינו". באותו רגע היסטורי לא היה ספק מיהו יהודי. לא היה צורך "להוכיח" שיש בכל יהודי, ולו המרוחק ביותר, נשמה אלוקית, דתית במהותה!העם היחיד ששבר את כל כללי המשחק ההיסטוריים הוא העם היהודי. כבר בראשית דרכו אין הוא צומח מתוך טריטוריה לאומית. אבינו הראשון, אברהם, לא נולד במולדת יהודית. עם בחירתו להיות האב של האומה היהודית נצטווה: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך" (בראשית י"ב, א`). הקב"ה ציווהו להינתק ממולדתו, מתרבותו וממורשתו. גם תחילת ההתהוות של האומה במצרים מותנית ב"הוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג`, י"ב). לידת האומה, כמיועדת לנשיאת דגל האמונה ותורת ישראל, התרחשה ביציאת מצרים, ושלמות ההווייה הלאומית שלו התגבשה בקבלת התורה מן השמים: "היום הזה נהיית לעם" (דברים כ"ז, ט`) – טרם היות לו טריטוריה.
_x000D_
מתוך כשלושת אלפים וחמש מאות שנות קיומו של עמנו, במשך רוב תקופת קיומו, חסרו לו לחלוטין כל אותם תנאים יסודיים הדרושים להווייה הלאומית:
_x000D_
ללא שפה משותפת (של כל תפוצות ישראל בגלותן).
_x000D_
ללא תרבות אחידה (אם תרבות משמעה מנהגי אכילה, לבוש ומוסיקה עממיים).
_x000D_
ללא מוצא משותף, שהרי גם הגרים שבאו ממוצא זר ואלפי צאצאיהם התמזגו כליל בעם היהודי.
_x000D_
ללא ריבוי אוכלסין.
_x000D_
ללא מערכת הגנה צבאית.
_x000D_
כל עם נורמלי במצב דומה היה מתפורר מיידית.
_x000D_
הוסף על העדר כל תנאי הקיום הללו גם את המצב האנטי קיומי – האנטישמיות, וראה את פלא היותנו "כבשה בין שבעים זאבים". בעלי הכוח והשיניים נעלמים ומפנים את מקומם "לזאב התורן", ואילו ה"כבשה" הבודדת שורדת, והיא בלתי ניתנת לכיליון. למרות שאיבדה מיליוני קורבנות, האומה ככלל לא נעלמה מבימת ההיסטוריה.
_x000D_
היכול בר דעת, שאין לו דעות קדומות, להמשיך לכפור בסגולה הנסית המשתמעת מייחודו הנבדל של העם היהודי?
_x000D_
האם התשובה לשאלה: "מיהו יהודי?" אינה ברורה מאד?

_x000D_