כאשר אדם תורם ל"אגודה למלחמה בסרטן", הוא חיזק בתרומתו את מערכות המלחמה נגד מחלה נוראה זו. יתכן שבתרומתו הוא סייע מעט להדברת המחלה והעניק חיים למספר חולים. זה, כמובן, מעשה צדקה מבורך לכל הדעות. אולם, האם בנתינתו התחולל משהו חשוב גם במישור האישי, הפרטי? האם תרמה התרומה גם משהו לאישיות התורם?
_x000D_
מסתבר שכן – נעיין במצוות צדקה, וכך נאמר בה:
_x000D_
"כי יהיה בך אביון… בארצך אשר ה` אלוקיך נותן לך. לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו… די מחסורו אשר יחסר לו. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל… ורעה עיניך באחיך האביון… נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים ט"ו, ז`-י`) .
_x000D_
התורה מוסיפה פרט חשוב: יש לשים לב לדרך נתינת הצדקה. לא די בכך שהעני יקבל את הפרוטה, אלא חשוב לתת לו בסבר פנים יפות: "לא תאמץ את לבבך… מאחיך האביון".
_x000D_
יש אדם הנותן צדקה בעין יפה ובנפש חפצה, ויש אחר, שמתן דמים עולה לו כמעט בדמים, אלא שמחמת הלחץ החברתי הוא מושיט את ידו לכיסו ונותן צדקה בלב כבד. על נטיה זו מייחדת התורה את דבריה ומדריכה את האדם, שיש לתת צדקה בחפץ לב, בשמחה וברצון.
_x000D_
התורה אינה מסתפקת בהוראת חובת העזרה לעניי העם. היא פונה בהדגשות חוזרות ונשנות אל האדם הנותן, לבל יאמץ את לבו. היא מזהירה מפני העין הרעה, לבל תגרום לחטא הקמצנות להתעורר. היא דורשת מן היד הקפוצה שתיפתח.
_x000D_
מצוות הצדקה אינה רק למען העני. מבנה חברתי זה, שבו זקוקים בני אנוש איש לרעהו, אם בצדקה ממש, אם בהלוואה או בסוגי עזרה אחרים, הוא מבנה חינוכי. הוא נוצר כדי להעניק לנו את ההזדמנות הגדולה לעצב אישיות נדיבה, פתוחה כלפי הזולת, מלאת רחמים ומאירת פנים. עיצוב זה הופקד בידי מצוות הצדקה.
_x000D_
לבו של האדם הוא אנוכי מטבעו. היד הקפוצה הינה תכונה אנושית מוכרת. ללא חינוך אישי מתמיד ורצוף, צרה עינו של האדם בזולת. על פי השקפה מוטעית זו כל אדם הוא אויבי . אויב המנסה לפגוע במרחב המחיה שלי בבית, על הכביש, במקום העבודה ובכל מקום נוסף.
_x000D_
מצוות הצדקה במונחים של התורה `חולמת` על  מהפך באדם ובחברה. היא חפצה לשנות את הלב מן היסוד, ליצור בו מודעות ורגישות, שתושג אך ורק בתרגולת מעשית, בנתינה בפועל, ולא בשיעורי אזרחות או במנשרים למיניהם. הנתינה היא הפעולה המעצבת והמחנכת. כל נתינה ונתינה חורתת קו של חסד על לוח ליבו של האדם.
_x000D_
התורם ל"אגודה למלחמה בסרטן" יכול אף הוא לחוש כיצד אחרי תרומתו קרוב הוא בלבו יותר לעם, וכיצד יחד עם נופך הנדיבות שנוסף בליבו, הגורם לתחושת סיפוק ושמחה, מרגיש הוא שייך יותר לכלל. זוהי הברכה הנובעת ממצוות הצדקה.
_x000D_
אין להסתפק במעשה צדקה חד פעמי. אמנם הוא ייטיב במעט את אופיו של האדם, אך אין בכוחו לחולל את השינוי המיוחל. הרמת משקולות מקרית לא תעצב גוף של אתלט. רק אימון רצוף ומתמיד הוא התנאי לכך. כך גם במצוות צדקה, ההשפעה על הלב מושגת רק על ידי נתינה חוזרת ונשנית.
_x000D_
במצווה זו קיים גם  המושג "מתן בסתר" המחייב לשמור על כבודו של העני בעת שמוגש לו הסיוע.
_x000D_
רק נתינה היוצרת קירבה, שייכות ושותפות, ושאינה פוגעת ברגישויות אנושיות קרויה צדקה. אין לראות במילוי מחסורו החומרי של האדם את חזות הכל. החיוך וההשתתפות הן חלק ממצוה חשובה זו.
_x000D_
פרק לימוד חשוב בסוגיה זו מוצאים אנו בהקשר לתרומת עם ישראל למשכן.
_x000D_
את הציווי על אודות הקמת המשכן פותחת התורה בפסוק: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב`). מפרשי התורה תמהו, שראוי היה לומר: `ויתנו לי תרומה`, ולא: "ויקחו לי תרומה".
_x000D_
התשובה היא, שבכך רצתה התורה לרמוז לאדם שבהרימו תרומה, יותר ממה שהוא נותן,  הוא לוקח, מקבל ומרוויח.
_x000D_
כלל זה מקביל לאימרה של חכמינו: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית". כלומר, בעל הבית מעניק לעני פרוטה, ולעומתו מזכה העני את בעל הבית במידת הנדיבות, בהשבחה של מידות נפש מעולות ובשכר נצחי.
_x000D_
הצדקה מתוארת בפי הנביא כזריעה: "זרעו לכם לצדקה" (הושע י`, י"ב). בביטוי זה מקופלת משמעות. כשם שהזריעה מצמיחה פי כמה וכמה מאשר הושקע בה, כך גם הצדקה עשויה להניב פירות רבים. הצדקה והחסד הם מהדברים הבולטים ביותר שהאדם אוכל את פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
_x000D_
לא ניתן לפגוש באיכר שיצטער על החיטים שזרע בקרקע והניבו יבול לתפארת. אף איכר בר דעת לא יאמר, שאלמלא אותה זריעה, יכול היה להיות עשיר יותר, כי היה בידו  שק חיטים נוסף…
_x000D_
במבט זה יש להביט גם על מתן הצדקה. אלמלא סאת הצדקה שזרע, לא היה הנותן מגיע לעולם לְמה שהגיע ולעולם לא היה קוצר רווחים כה נאים.

_x000D_