מקורה בהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בבואו במצוות ה' לארץ כנען, בהפרדו מעם לוט, וביתר תוקף בהתגלות ה' אליו בברית בין הבתרים (בראשית י"ב). הבטחה זו היתה למציאות עם יציאת עם ישראל ממצרים וקבלתו את הצווי לרשת את הארץ.
מאז ישיבתו הראשונה של עמנו על אדמתו התפתחה אהבה פנימית בין ישראל לבין ארץ ישראל, אהבה אשר אלפי שנות נדודים וניתוק לא יכלו להקהותה. מיום גלות עמנו מארצו, לא חדלו יהודים לפלס דרך בארצות ובמרחבי ימים כדי לזכות ולחונן את עפר ארצנו. יחידים וקבוצות עזבו את רכושם בארצותיהם ועלו לארץ, אף אם היה זה במחיר המרת חיים נוחים בחיי סבל. זכרונה של ארצנו לא נפקד מסדר התפילה, והיא מוזכרת בתפילות היומיומיות ובברכות שונות, וכן בעת שמחה ובשעת צער. אין יום אשר זכרון הארץ לא עולה בלבו של בן עמנו.
חז"ל הורונו כי לארץ חלק מכריע בעצוב דמותו של היהודי. הם אמרו: "שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי פרשת ראה, אות פ'). "כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב, יהיה מבושר שבן העולם הבא הוא" (ירושלמי , שקלים ג').
תפקידה של ארצנו אינו מצטמצם בשמשה כבית לאומי לאומתנו, כפי שיש לכל עם ולשון. ארץ ישראל קשורה בבנין אישיותו של היחיד ובהשפעה על צביון כלל האומה. להלן כמה דוגמאות למעורבותה של ארצנו באופי בני עמה.
אין כארץ ישראל מקור לסיוע להקניית השלימות באמונה, וזאת באמצעות מספר מצוות היכולות להתקיים אך ורק בארץ.
ראשית, בית המקדש, הוא המקום אשר בו השרה הקב"ה את שכינתו. הבאים בשעריו חשו שהם עומדים לפני ה'. תחושה זו נבעה הן מכח הקדושה שאפפה את המקום והן מפאת הניסים שפקדו את המקדש דרך קבע (ראה מסכת אבות). העליה למקום המקדש בכל ימות השנה ובעת התכנסותו של כל העם ברגלים כדי להיראות לפני ה', חיזקה בלב הבאים את התחושה כי אכן עומדים הם לפני האלוקים. באופן מיוחד השפיעה ההתכנסות במקום זה לחיזוק יראת האלוקים, בעת שהתאספו לקיים מצוות "הקהל", וכפי שנאמר שם (דברים ל"א, י"ג): "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם".
ובאותו ענין, הקורבנות שהובאו לבית המקדש בתורת חובת נדר או כדורון. יסוד ההקרבה הוא ההכרה כי קיימת מציאות עליונה, אשר אליה כפוף האדם וכלפיה חייב הוא לתת דין וחשבון על מעשיו או הכרת הטוב על חלקו בחיים.
הן בנין בית המקדש והן עבודת הקורבנות, אינם מותרים אלא בארץ ישראל, ולפיכך מחוצה לה אין מקום מתאים שבו יוכל היהודי להשיג מעלות אלו.