באדם פועל כוח והוא – המשיכה להתנהגות מוסרית. שאיפה זו יסודה בקולה הפנימי של הנשמה השואפת להגיע אל שורשה ומקורה. מתוך הכרתה הפנימית במציאות מוסרית מחייבת, מרגישה הנשמה כי מחוץ לאדם יש טוב ורע מוחלטים. ה"טוב" הוא "טוב בעצם" ללא התחשבות בנוחיות ובמימד היצרי.
בעוד התנהגות המודרכת על ידי יצרי הגוף מכוונת לטובת האדם עצמו ולרוב על חשבון הזולת. התנהגות מוסרית מכוונת בדרך כלל לטובת הזולת, על חשבון נוחיותו וסיפוק יצריו העצמיים של האדם.
אדם בעל הבחנה דקה יבחין מתי מעשה הנראה לטובת זולתו, שורשו ברדיפת טובת עצמו ("אהבה התלויה בדבר"), ומתי המעשה הנעשה לטובת הזולת, אכן יסודו בשאיפת נפשו הטהורה להיטיב ולהתחשב בזולת ("אהבה לשמה").
קיים באדם חיבור מפליא של גוף עם נשמה. כלי ביטוייה של הנשמה יכולים להעלות את האדם לשיאים בתחום הרוח על ידי בחירה חופשית שהיא מיוחדת לאדם. אולם כוח בחירה זה יכול גם לדרדר את האדם למעמקי שפלות מוסרית, אם יתן לצד החומר שבו לגבור על הרוח.
דברי ימי האנושות, יודעים לספר על אישים שהתעלו לפסגות רוחניות כה גבוהות, עד שמעשיהם ואישיותם מהווים נושא להערכה ולהערצה של כל האנושות. מאידך, ידועים מקרים של אנשים שהגיעו לשפל מוסרי מאין כמוהו. בדורנו מיותר להכביר בדוגמאות עד היכן מסוגל האדם להתהדר באכזריות ובחוסר התחשבות בזולת, כאשר חכמתו עומדת לו לרועץ ומאפשרת לו להיות רע בצורה מפותחת ומתוחכמת.
קיטוב זה בהתנהגותם של אנשים נובע ממציאותם של גוף ונשמה, אותם שני שותפים במבנה אישיותו של אדם. יש לך אדם שהיסוד החומרי שולט בו וכל מעייניו נתונים לרדיפת תענוגות. מאידך, ישנם אנשים היודעים להתעלות מעל נגיעות אנוכיות ותועלת חומרית לעבר ערכים רוחניים כמו מסירות לזולת, הקרבה עצמית למען אידיאלים ועוד.
כל אחד מאיתנו יכול לחוש בקרבו פנימה את ההתרוצצות בין כח משיכתו של החומר לבין הנטיה לעבר ערכי הרוח, מאבק הקרוי מלחמת היצר הטוב ביצר הרע.
היהדות אינה מטיפה לדיכוי הגוף ואף לא להתעלמות ממנו. הגוף נברא על ידי הקב"ה כדי להיות כלי שרת ביד נשמתו של האדם. כאשר האדם משתמש בכוחות גופו לשם התקדמות בכוון היעד שלמענו הוא נוצר, מתעלה גם הגוף והופך ליישות של קדושה.
הגוף והנשמה משלימים זה את זה. שניהם שומרים על פרדס החיים. הגוף הוא הכח המניע והמבצע פעולות, אך הוא עוור והנשמה היא שצריכה לתת לו את הכיוון לבל יתעה בדרכו. כוחות הגוף הבאים לידי ביטוי בתאוות החיים והמין, הכבוד והקנאה, יכולים לפעול כשומרים מעולים, אם יכוונו אותם כראוי, וזהו תפקיד הנשמה. מאידך, רק בעזרת כוחות הגוף מתרגמת הנשמה את שאיפותיה הנעלות לשפת המעשה, ואז מנוצל כל הפוטנציאל האנושי לתעודת חיי האדם.