אחד הניסיונות הקשים שמתנסה האדם הוא נסיון הפרנסה. האדם משוכנע כי ככל שירדוף אחר פרנסה ויעמול קשה יותר, כך תהיה פרנסתו מצויה יותר. יהודים הטרודים ברדיפה אחר פרנסתם, שוכחים לעתים שיש לירוא את ה'! לעומת הרודפים אחר הכלכלה בכל מאודם, נמצאים מתי מעט היושבים ולומדים תורה ואינם מבלים את כל ימיהם ברדיפה אחר הממון.
דרך השגת המזון במדבר, על ידי לקיטת המן, נטעה באדם את האמונה והביטחון, שהקב"ה זן ומפרנס כל אחד ואחד. זו הסיבה שה' ציווה על משה רבינו לקחת צנצנת מן ולשים למשמרת לדורות. "למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים" (שמות ט"ז, ל"ב). צנצנת המן באה ללמדנו, כי אם אך יקבל האדם על עצמו את עול דרכי ה', יזמין לו ה' את פרנסתו. נקודה נוספת למדנו מפרשת המן: "וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו" (שמות ט"ז, י"ח). אף אם יאסוף יותר, בסופו של דבר, תשאר אצלו רק הכמות שנגזרה עליו.
לא חסרות דוגמאות מהחיים המראות כיצד צלחו האנשים מבחן קשה זה. הנה אחת מני רבות:
ר' שלמה קיבל מכתב פיטורין. עקב צמצומים בחברה נשאר ר' שלמה, מנהל חשבונות מדופלם ועתיר נסיון, חסר תעסוקה. לר' שלמה היו שמונה ילדים והוא ספר כבר חמישים ושלושה חורפים בחייו. בגילו המתקדם לא היה לו כל סיכוי להתקבל לעבודה חדשה. חישוב מהיר שעשה, לימד אותו שכספי הפיצויים לא יספיקו לו לזמן רב.
לולא האמונה והתקווה היה ר' שלמה אובד בצערו. ר' שלמה מרבה בתפילה, אף נוסע מדי ערב לכותל המערבי. דודו הקשיש אומר לו כל העת: לעולם אל תתעייף מלהתפלל. אינו דומה מי שהתפלל מאה פעמים למי שהתפלל מאה ואחת…
לאחר שמונה שבועות ארוכים ויגעים שעדיין לא קיבל אפילו את דמי הפיצויים, הגיעה שעת המשבר. בפנים נפולות ובלב כבד, הגיע ר' שלמה לכותל. הרגשה נוראה אפפה אותו, כאילו הקב"ה אינו מעוניין בו ובתפילותיו. הוא יצא מרחבת הכותל כשעיניו בוהות. פסע ללא תקווה בסמטאות העיר העתיקה והגיע בטעות לאזור שער שכם. לפתע זקף ראשו בבהלה. מולו פסע אדם ומזוודה בידו.
"האם אתה יכול לעזור לי?" פנה אליו האיש במבטא אמריקאי כבד. התייר נראה מבוהל מאד. סיפר לו כיצד עלה בשדה התעופה על מונית שנהגה ערבי. הנהג הוריד אותו סמוך לשער שכם, אחרי שהסביר לו בערמומיות שכמה מטרים מכאן מצוי המלון.
ר' שלמה הוליך את התייר לביתו. למחרת, לאחר תפילת שחרית, ישבו שניהם לסעודת פת שחרית. במהלך השיחה, נודע לשלמה כי האמריקאי הוא בעל חברה כלכלית גדולה בפלורידה, והוא מבקש לפתוח סניף בתל אביב. הוא זקוק למנכ"ל, לסמנכ"ל, לפקידים ולמנהלי חשבונות מנוסים!…
זה מה שאמר דודו הקשיש: "לא להתעייף מלהתפלל".
וסיפור נוסף.
מסופר על בחור שלמד בראדין, בישיבה של ה"חפץ חיים". באותו זמן החליטו הוריו להגר לאמריקה. הבחור, שחשקה נפשו בתורה, מיאן להצטרף אליהם והעדיף להישאר ללמוד בראדין. בכל זאת שטפו את לבו געגועים ולא היה לו בפני מי להסיח את לבו.
יום אחד, בשעה שחש בדידות איומה קרא לו ה"חפץ חיים". הוא התייצב לפניו בדחילו ורחימו. ה"חפץ חיים" דיבר אליו כאב המבין לנפשו השסועה: "אני יודע שעצוב להשאר לבד".
הבחור התבייש, דמעות חנקו את גרונו. לפתע לפתה אותו ידו החמימה של ה"חפץ חיים" ובקול שופע אהבה אמר: "תחשוב רגע! יהודי צועד לבד? יהודי פעם נמצא לבד? יש כזו מציאות? יש כזה רגע? יש כזה שבריר של שניה? הרי הקב"ה צועד איתך לכל מקום, איך יהודי מסוגל להרגיש לבד? איך יהודי מסוגל להרגיש שלא מוליכים אותו, שלא מנווטים אותו על כל צעד ושעל?!"
הניסיונות מלווים את האדם לכל אורך דרכו. יחד עם הניסיונות מגיע תור הבחירה החופשית – שהיא הקובעת האם יהיה האדם ערכי, אם יתעלה טפח מעל הקרקע החומרית, או שמא ישקע במדמנת הגשמיות.
אדם חייב לערוך חישובים של עיקר וטפל. עליו לדעת ולהפנים שהעולם הזה הוא ארעי, בר חלוף. יש לתת משקל לדברים ערכיים, משום שאלו יהיו כחותם על לבו. כשידיעה זו תכה שורשים בתוככי לבו פנימה, ייקל עליו לקבל את השיקול הנכון כאשר יעמוד בצומת. המלחמה תהיה קשה רק בצמתים הראשונים, לאחר מכן, באופן טבעי, הכול ילך ביתר קלות. כאשר מרגיל האדם את עצמו לחשיבה נכונה – הנושא הופך לחלק ממנו וה"מסע" הופך לתענוג רוחני, עילאי.
בידך הדבר!