אנו מתארים לעצמנו את מלך העולם יושב על כיסא רם ונישא, והוא א-ל רחום וחנון, נושא עוון ופשע, אשר לפניו חטאנו בעבר. אנו מתארים לעצמנו את שופט כל הארץ כשהוא סופר ומונה, שוקל ומודד את מחשבות האדם ואת תחבולותיו, את מעשיהם ואת עלילותיהם של עמים ומדינות ושל יחידים. והוא דן וכותב וחותם – מי יחיה ומי ימות, מי לשלום ומי לחרב, מי יישפל ומי ירום.
וכיון שהוא אבינו, הריהו מבכר את החיים על המוות, את השלום על החרב, את הבטחת הטוב על גזירת הרע. ופינו לא יחדל מלהודות, להלל ולשבח את מלכנו, ולשוב בתשובה לפני שופטנו.
כאשר אנו מתנים את תוקף קדושת היום, "שהוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך, ותשב עליו באמת. אמת, כי אתה הוא דיין ומוכיח, יודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה, ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות ומאליו ייקרא וחותם יד כל אדם בו" – באותה שעה פולח קול השופר את העולם. הכול מקשיבים בדממה ובחרדת קודש. "ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה יישמע ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו: הנה יום הדין, לפקוד על צבא מרום בדין… וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי, ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם. בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון: כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגיפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר, מי ייעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום. ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
ברגע נשגב זה תחושתנו כי רק על ידי תשובה וחרטה על העבר, על ידי היטהרות בתפילה בהווה ועל ידי קבלה לקיום המצוות בעתיד – נוכל להעביר מעלינו את רוע הגזירה. מתעורר בנו רגש עמוק, כי אף על פי ש"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר" וכו', בכל זאת, "ושמנו קראת בשמך" – אנו קרויים בשמו של ה'. אם כי אין אנו אלא צל עובר, בכל זאת זוכים אנו לקבל חלק בחיי הנצח. אנו משתתפים עם המלאכים באמירת קדושת ה', אשר מלוא כל הארץ כבודו.