_x000D_
סוחר גדול היה מספק את כל ההזמנות לחנוונים שבעירו. סחורותיו היו משובחות ומעולות, והוא איפשר לחנוונים להפיק מהן רווח נאה. הוא אף העניק אשראי נוח וערך עמם חשבון פעם בשנה. בתנאי שיביאו עמם כסף מזומן.
ויהי היום, וחנותו של אחד החנוונים עלתה באש. כל הסחורה נשרפה, החנות הפכה לעיי אפר, ופנקסי החובות של הלקוחות נשרפו אף הם. החנווני הפך בן לילה לעני מרוד. נוסף לכל צרותיו, קרב ובא יום התשלום לסיטונאי שסיפק לו סחורה במשך השנה כולה.
החנווני נטל הלוואות והתחייב בהתחייבויות שונות עד שעלה בידו לקבץ סכום הגון. אלא מאי, רוב הכסף היה בשטרות דחויים.
יום התשלום הגיע, וכל החנוונים נהרו ובאו. הדלת היתה פתוחה. כולם נכנסו פנימה והתייצבו בלשכת הסוחר.
החנווני שחנותו נשרפה המתין עד שיצא אחרון הסוחרים, ואז נקש על הדלת הפתוחה.
לשמע הנקישות יצא הסוחר. "מדוע נקשת על הדלת, הרי היא פתוחה! בוא, הכנס, ונערוך את החשבון!"
"לא", השיב החנוני, "עליך לבוא עמי! משום שהפעם לא עלה בידי להביא כסף מזומן…"
"יודע אתה היטב שאיני מקבל אלא כסף מזומן", קטע העשיר את דבריו.
"לכן ביקשתי שתתלווה אלי", התייפח החנוני המסכן. "שרפה פרצה בחנותי, הדלדלתי ואיבדתי את כל רכושי. אם תבוא עמי ותראה את תלי האפר, תיאות לקבל מיידי גם שטרות מאוחרים, גם התחייבויות לעתיד…"
_x000D_
_x000D_
בראש השנה אנו מבקשים שהבורא יקבל את תשובתנו הדלה ואת "השטרות המאוחרים", את הבטחותינו לעתיד. אנו מתפללים שיראה בדלותנו, שיחוס וירחם עלינו.