לצידם של החגים שהיהדות חוגגת, היא מקיימת גם ימי צום ואבל. מטרתם של ימים אלו לציין מאורעות קשים שהובילו את עם ישראל לחורבן בתי המקדש הראשון והשני ולגלות בת אלפיים השנה שטרם הסתיימה כליל. ארבעה תאריכים בשנה נכתבו על ידי הנביאים וצויינו על ידי חכמי התורה כימי צום. כל אחד מהם מהווה שלב נוסף במסכת החורבן. בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים, בשבעה עשר בתמוז הובקעה חומת ירושלים על ידי האויב שצר עליה, בתשעה באב נחרבו שני בתי המקדש, ובתחילת חודש תשרי נרצח גדליה בן אחיקם, מנהיגם האחרון של יהודי ארץ ישראל לאחר החורבן. עם מותו בא הקץ לישוב היהודי בארץ באותה תקופה.
המאורעות שתרמו תרומה של הצלה, של בנין, של שגשוג ושל עילוי רוחני לעם ישראל כמו יציאת מצרים, מתן תורה, הניצחון על היוונים ונפילתו של הצורר המן, זכה כל מאורע לחג אחד בלבד; לעומת זאת, את החורבן הנציחו הנביאים בארבעה ימי צום הפרושים על פני השנה כולה. עובדה זו אומרת דרשני!
מרבית האסונות אינם באים במפתיע. הם מתרחשים כתוצאה מהזנחה מתמשכת ומחוסר הכנה מספקת. בתחילה ההזנחה היא בדרך כלל מזערית, ואינה גורמת נזק רציני. למרות זאת, החכם רואה את הנולד, אינו מזלזל בבעיה ושוקד על תיקונה. לעומתו, העצלן מתעלם מהבעיה, משלה את עצמו שלא קרה דבר משמעותי, וממשיך בחיי שגרה. כתוצאה מכך ההזנחה צוברת תאוצה עד שמתרחש "כמעט אסון". אולם אין זה סוף פסוק. מי שהתרגל לחיים קלים ונוחים יעדיף לעצום עין. גם בשלב קריטי זה הוא עדיין בטוח שהכל יסתדר. גם כאשר הכתובת כתובה על הקיר, והכל יודעים שהסוף קרב, הוא ממשיך להזניח את המצב מתוך עצלות ומתוך ייאוש. הוא מחליט שבין כה וכה אין מה לעשות, הענין נראה לו אבוד, ולדעתו, אין מה לתקן.
ארבעת הצומות מלמדים אותנו שהחורבן לא היה אסון בלתי נמנע. במשך שנים רבות התריעו הנביאים על ריקבון פנימי המתפשט בעם. הם הזהירו מפני השואה הצפויה, אך ללא הועיל!
כאשר נתמלאה הסאה, החלו הצרות מבחוץ, האויבים החלו לאיים, להטיל מצור. גם באותה שעה עדיין לא היה מאוחר מדי. לו היו קוראים את המפה בשלב זה, לו היו חוזרים לדרך הנכונה, היה האויב חוזר כלעומת שבא. אולם תושבי ירושלים בטחו בכוחם, הם אמרו שלעולם לא יבוא אוייב בשערי ירושלים, ולכן הם המשיכו בדרכם הנלוזה עד הסוף המר.
הדברים מדברים הן כלפינו כיום והן בהקשר למאורעות העבר. מדי שנה אנו חוזרים ונזכרים בחורבן זה, חורבן שפצעיו עדיין לא הגלידו. בכל תאריך המציין שלב נוסף של החורבן אנו עוצרים וגוזרים צום, מכאן יוצאת קריאה להתבוננות ולתיקון המצב! יש כאן איתות מן השמים שאין זו גזירה שלא ניתן לשנותה. הכל תלוי בנו. גם בשלב מתקדם, גם כשלכאורה הכל נראה אבוד, אם נשכיל להתעלות ולשפר את מצבנו הרוחני, הישועה בא תבוא!