התשובה הבסיסית לשאלה זו היא שנתינת שכר או עונש באופן מיידי תבטל את הבחירה החופשית של האדם. בד בבד עם ביטול הבחירה תתבטל גם הסיבה המיוחדת שהביאה לבריאת העולם ולבריאת האדם. נסביר את הדברים:
אחד מיסודות האמונה בה' הוא שה' הוא טוב ומיטיב. רצונו להעניק טובה וברכה לזולתו באופן המעולה ביותר. למען מטרה זו ה' ברא את העולם ושיכן בו את האדם, נזר הבריאה.
האדם נברא בצלם אלוקים והוענקו לו תכונות הדומות לתכונות בוראו. הבורא הינו יחיד ואין זולתו, ומובן שאין כל אפשרות להעניק או לתת לו מאומה. גם לאדם, שנברא בצלמו של ה', הוענקה תכונה דומה: מתנות-חינם המוענקות לו גורמות לו בושה. בתורת הקבלה נקראת הענקה מסוג זה: "נהמא דכסופא", כלומר, לחם חסד או לחם הגורם לבעליו בושה.
רק הענקה שתינתן בדין, הענקה שהאדם יהיה ראוי לה בזכות מעשיו, תמלא את לבו שמחה, ותתקבל על ידו בחיבה.
כדי ליצור רקע מתאים לנתינת שכר זו, הוריד הבורא את הנשמה משמי מרום, ושם אותה בתוככי גוף חומרי, בעולם שרבים בו הנסיונות. כאן, בעולם הזה, נתון האדם במלחמה חזקה. עליו להתמודד מול קשיים חומריים, מול הסתות יצר ומול שאר המכשולים המפריעים לו לעבוד את בוראו בנאמנות.
אדם שאוזר את כל כוחותיו, נלחם במפריעים ובמסיתים, ומקיים את רצון בוראו בשלמות, הוא האדם השלם שיקבל שכר מושלם, ויזכה לרוב עונג ושפע, בממדים שאינם מוכרים לנו ובאיכויות שאין לנו תפיסה כלשהי אודות גדלותם.
למעשה, כל מעשה טוב, כל מצוה וכל תפילה או לימוד תורה – ערכם לא יסולא בפז. ה' מעניק שפע שכר על כל נקודה של שיפור ועל כל התגברות ונצחון במלחמת היצר.
הבחירה החופשית בין טוב לרע, היכולת השקולה לבחור בטוב או חלילה לבחור ברע, היא זו הנותנת משמעות לעבודת ה', היא זו המעניקה חשיבות רבה לבחירה בטוב. במצב זה השכר אינו לחם חסד, וההטבה אינה ניתנת בחינם. האדם מקבל ממרומים את המגיע לו, את שכר פעולתו.
מסיבה זו ה' מנהיג את העולם בדרך הנקראת 'הסתר פנים'. הוא מסתיר את פניו, את הנהגתו הגלויה ע"י חוקי הטבע. יש צורך בהתבוננות מעמיקה כדי להבחין בה' בורא את הטבע, המנהיג בכל רגע ורגע את היקום כולו. דרך 'הסתר הפנים' מונעת עשיית ניסים בימינו. בזמננו רק ע"י עבודה רוחנית ניתן לגלות את האמת ולהפוך אותה למשאת נפש ולדרך חיים.
מאותה סיבה לא מוענק שכר מיידי על עשיית מצוות, ולא ניתן עונש מיידי על עשיית עברות. אילו השכר והעונש היו מיידיים, היתה בטלה הבחירה החופשית. כל יושבי תבל היו רואים עין בעין את ההשגחה הפרטית ואת העובדה שה' הוא המנהיג את העולם. כולם היו נוהרים לעבודת ה' ללא השקעת כל מאמץ וללא נסיונות או קשיים. במצב זה גדלותו של השכר מחד, והפחד מפני העונש מאידך, היו הופכים לגורם הדומיננטי ביותר בהתנהגותנו לאורך כל ימי חיינו. האדם היה רואה עין בעין, כיצד כל מאורעות חייו הינם תוצאה של מצבו הרוחני. וכאמור, מטרת בריאת העולם והאדם היתה ח"ו מאבדת את משמעותה.
באופן הנוכחי, כאשר יש צורך בהתגברות על קשיים כדי לעבוד את ה', ראויים אנו לשכר גדול לעתיד לבוא, שכר שנאמר עליו במסכת אבות: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". כיום קיים ערך רב לכל מאמץ, לכל מעשה טוב, לכל מחשבה חיובית ולכל התרחקות מעברה.
חיים אנו בעולם התפקיד והנסיון. מטרת חיינו כאן היא להצליח במשימות ולהשלים בהצלחה מטלות. אנו נמצאים באמצע תהליך הייצור. שכר העבודה מתקבל עם השלמת הפעולות. חיים אנו לאורה של הדבקות בה' והאמונה בו. על דרך חיים זו נאמר בפסוק: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים כולכם היום".