יש מצוות הבאות לפרקים. לעומתן, קיימות מצוות שקיומן תמידי. מצוות תמידיות אלו מעידות על חביבותם של ישראל בעיני אביהם שבשמים.
בין מצוות אלו בולטת הציצית. ממשמעות הפסוק שנאמר על הציצית: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" (במדבר ט"ו, ל"ט), דרשו חז"ל כי "שקולה מצוה זו כנגד כל המצוות".
רש"י בביאורו לתורה מבאר, שהציצית מזכירה את כל המצוות על פי הגימטריה הרמוזה בשמה. "ציצית" היא בגימטריה שש מאות, ואם נוסיף לכך את שמונת החוטים ואת חמשת הקשרים שבה, המספר הוא תרי"ג, כמספר מצוות התורה.
הציצית מהווה אמצעי תזכורת לאדם, כדי שיזכור את כל מצוות ה', כדרך שמקובל לעשות קשר במטפחת כדי להיזכר בדבר מה.
אולם לא כל קשר הקשור בבגד יזכיר לאדם נשכחות. רק אם הוא נקשר על ידי האדם במטרה שיהווה תזכורת, הוא עשוי להוות תזכורת. חוט שנקשר מאליו לא יועיל מאומה. הסומך על החוט בצורה עיוורת, עלול להתאכזב.
כך הם פני הדברים גם ביחס למצוות ציצית. אם קשירת פתילי הציצית נעשית בכוונה תחילה כדי להוות תזכורת לאדם שעליו לקיים את כל מצוות ה', התזכורת תועיל! אם נפגוש מקרים שבהם נכשל האדם בעבירה למרות היותו לבוש ציצית, נדע שהקשירה והלבישה היו כ"מצוות אנשים מלומדה", ללא כוונה ומחשבה מעמיקה, ולכן התועלת הצומחת מכך היתה לקויה.
הציצית פועלת שגם לבושו של היהודי יתקדש בקדושת המצוות. כשם שמלך מטביע את חותמו בחפציו, והדבר מורה על השתייכותם הקרובה אל המלך, כך הטביע מלכו של עולם חותם קדוש בבגדינו.
תפקיד היהודי, להיות נציג נאמן של בוראו עלי אדמות. בדרך זו הוא יגיע לשלימות ויוכל להצעיד את כל העולם למילוי יעודו. כנציג הבורא הוא נושא עליו באופן תמידי חותם קבוע.
כשם שאיש צבא עונד על בגדיו את סמל החיל שהוא משרת בו, כך נושא היהודי בבגדיו את חוטי הציצית. כך יכירו הכול, וביותר יכיר ויזכור הוא עצמו, את שייכותו לאלוקיו.
קשרי הציצית מורים על ההתקשרות האמיצה שצריכה להיות ליהודי עם קונו. בכל ארבע כנפות לבושו מצויים קשרי הציצית המצביעים על חובתו להיות קשור לאלוקיו. ארבע כנפות אלו מצילות מן החטא ומקרבות אותו למקור הקדושה.
העולם ונסיונותיו עלולים להטביע את כל המצוי בים החיים. תפקיד המצוות להוות חגורות הצלה שבעזרתן יינצל האדם משטף המים הרבים. ככל שיתקשר האדם בקשר הדוק יותר לחגורות אלו, רבים יותר סיכוייו להחזיק מעמד, למרות הגלים הגבוהים המתנפצים מכל עבר.
לאור כל זאת מובן היטב חיובה התמידי של מצוות ציצית, באשר ההתקשרות לקדושה חייבת להיות מתמדת וברצף מתמשך. גם התזכורת חייבת להיות תמידית. היסח דעת לנושאים שמחוץ לקדושה, כמוהו כהרפיית האחיזה בחבל החיים, הרפיה שסכנה כרוכה בה.