שנים עשר נציגים נבחרים למשימה, אחד מכל שבט. כולם חשובים ובני מעלה. הציפיה כי הם ימלאו את משימת הריגול באחריות ובהצלחה. עליהם להביא ידיעות אובייקטיביות אודות מה שראו עיניהם בארץ המובטחת.
בצאתם לדרך מדריך אותם משה:
"וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה" (כלומר, איכות התושבים ועוצמתם), "המעט הוא אם רב" (מספר התושבים), " ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה" (איכות הארץ), "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" (עובדה שתוכיח על אומץ לב וכוננות למלחמה), "ומה הארץ השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין" (איכות היבול), "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" (במדבר י"ג, י"ח-כ"א).
המרגלים מגיעים אל הארץ, בוחנים, עוקבים ומסיקים מסקנות.
מאורעות מסעירים מתרחשים בארץ בזמן שהותם. בכדי שלא יבחינו בהם תושבי הארץ, מעסיק אותם הקב"ה בהלוויות. מדי יום מתים אנשים רבים, מעל ומעבר למקובל, ויושבי הארץ עסוקים בקבורת מתיהם. אין להם פנאי להבחין במרגלים. נס! נס המלמד אותם שהבורא יסייע להם גם בעתיד לנחול את הארץ.
כששבים המרגלים לאחר שתרו את הארץ, הם בוחרים לגנות אותה דווקא בנקודה זו. הם מכנים אותה: "ארץ אוכלת יושביה". הם מספרים כי המוות מכה ביושבי הארץ, שכן במו עיניהם הם חזו בעשרות לוויות…
הם מחלישים את לב העם, מתארים את גבורתם של יושבי הארץ, ואת הקושי הגדול לכבוש אותה. באופן מודע הם פועלים מתוך מטרה ליצור התנגדות ציבורית לעליה ארצה.
רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שאף הם היו בין המרגלים, מביעים דעה שונה ומבקשים מהעם לשמוע לקולו של משה רבנו המייצג את דבר ה': "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה". הם מנסים לחזק את לב העם ולהחדיר בו אמונה ובטחון בצור ישראל.
מה עומד מאחורי ההבדלים בין עשרת המרגלים הטוענים: "לא נוכל לכבוש", לבין השניים הטוענים: "טובה הארץ מאד מאד, ויכול נוכל?" (במדבר י"ד, ז').
השוני הוא המבט! בנקודת המבט הפנימית, זו הטמונה בלבו של כל אחד ואחד, שם נעוץ הפתרון.
חז"ל מסבירים כי חטא המרגלים נבע מתוך נגיעה אישית. חשש פנימי ניקר בליבם כי כשיעלה העם לארץ ישראל, עלולים סדרי השלטון והמנהיגות להשתנות, והם עלולים לאבד את מעמדם הנוכחי.
ניתן להתבונן על העולם בעין טובה, ומאידך ניתן לראות את החסרונות בלבד, האדם רואה את אשר ברצונו לראות.