ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל.
בארץ זו יהיו "גשמיכם בעתם" (ויקרא כ"ו, ד'). גשמים, כתנאי יסוד לבריאות האדם, לאוויר צלול כיין, לאיכות מעולה של המים ולשפע בלתי נדלה של יבולים מבורכים.
"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (שם פסוק ד'). הארץ תצמיח את היבול שאכן יש ביכולתה להצמיח. "קללת הארץ תסור מעליה. ומעתה, הארץ תתן את "יבולה" – על פי כוחה המקורי שלא צומצם".
זו היא גם ארץ, שהשובע במיטבו, יהיה תווית הזיהוי שלה. השפע הכלכלי ישרור מגבול עד גבול, מעונה אחת בשנה אל רעותה: "והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע" (שם פסוק ה').
ותהיה זו גם ארץ השלום: "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם".
"ונתתי שלום בארץ": "האושר החברתי של השלום הפנימי תלוי ברוח שביעות הרצון, באושר הנגרם מאיש לאיש ובשמחת האדם באדם".
"וחרב לא תעבור בארצכם": "אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני: כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם – אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם – לא יהיו נוגעים לכם".
ועוד משהו יהיה בארץ החלום המתוק: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם" (שם, ט').
הפרשנות מגלה כאן, בדקדוק המלים ובסדרן, את ההבטחה לפריחה כלכלית מדהימה ולריבוי האוכלוסיה – מתוך בריאות מושלמת – בכמות ובאיכות שלא תיאמן. פרשה זו, אינה שוכחת לציין מרכיב חשוב נוסף הנחוץ לחיי כלכלה שופעים כל טוב:
"ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו": "שתוציאו דבר שיש בו חיי נפש מארצכם. כלומר, גם ייצוא המזון לארצות חוץ טמון בפרשה קטנה זו. הייצוא – סם החיים לכלכלת כל ארץ.
וכמובן: "ונתתי משכני בתוככי… והתהלכתי בתוככי והייתי לכם לאלקים" (שם י"ב).
פסוק זה כולל את המושג: השראת השכינה. הופעה גלויה של עוצמה רוחנית אלוקית בכל המרקם החברתי והאישי…
האם הוא בר השגה?
הפרשה עצמה טוענת שכן, אם יבוצע פרט קטן: "אם בחוקותי תלכו".
בידנו איפוא הדבר!…
מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"