אחד העמודים המרכזיים בבניין אמונתנו הוא האמונה בשכר ובעונש המגיעים לאדם ממרום תמורת מעשיו או מחדליו.
דומה, שכמעט אין דף בתורה או בנביאים שעיקרון זה אינו מופיע בו במישרין או בעקיפין.
אנו פוגשים אותו בפרשתו של אדם הראשון שנצטווה לא לאכול מעץ הדעת, וכשעבר על ציווי זה נענש בחומרה. אנו מוצאים את היישום של כלל זה גם בקשר לחוה ולנחש, לקין, לדור המבול, לדור הפלגה, לאנשי סדום ועוד.
עיקרון מקודש זה אנו אף משננים פעמיים בכל יום ב"קריאת שמע": "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי… ונתתי גשמיכם בעיתם… השמרו לכם פן יפתה לבבכם… וחרה אף ה'…" (דברים י"א, י"ג – י"ז)
מדוע מדגישה התורה פעמים כה רבות את עקרון הגמול? כלום לא ניתן לומר לאדם שיבחר בטוב רק משום שהוא טוב, ויברח מן הרע רק מפני שהוא רע, ולא בשל הגמול הצפוי בעקבותיהם?
התשובה לכך היא, אמנם יש לפעול למען הטוב לא בשל הרצון לקבל שכר, אלא משום שזהו רצון ה', וזהו הטוב האמיתי וההחלטי.
תפקידו של יהודי לקיים את התורה שלא על מנת לקבל פרס. אולם מכיוון שהקב"ה הוא: "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (דברים ל"ב, ד'), בעקבות כל הוא ישיב גמול על המעשים. עם זאת לימדונו חז"ל, שגמול המצוות אינו משולם בעולם הזה, אלא בעולם הבא.
בני אדם הינם חסרי סבלנות. הם מצפים בקוצר-רוח לקבל את גמול מעשיהם במהירות מרבית. אולם מידת הצדק האלוקית, מעצם טבעה, אינה מוגבלת בזמן. חכמתו העליונה של הקב"ה גזרה ששכר המצוות ישולם רק בעולם הבא. אחד הנימוקים העיקריים לעובדה שמועד הגמול נדחה לעולם הבא הוא, משום שגם אילו ניתנה כל טובת העולם הזה בצורה מרוכזת להפליא, אין בה די כדי לשלם אפילו עבור שכרה של מצוה אחת שנעשתה! כל השפע וכל העונג שבעולמנו החומרי נחשבים פחות חסרי-ערך מאסימונים שחוקים של משחקי ילדים, הנאות עולמנו הנוכחי אינם יכולים להוות גמול כלשהו על מעשה רוחני. רק הטובה המצויה בעולם הבא, היא המהווה גמול הולם לאדם על המעשים הטובים שעשה.
לנוכח הדברים האמורים צפה ועולה שאלה: במקומות שונים בתורה מוצאים אנו שקיים שכר גם בעולם הזה: "אם בחוקותיו תלכו… ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה… והשיג לכם דיש את בציר… ונתתי שלום בארץ…" (ויקרא כ"ו, ג'-ו'). הרי שהתורה מבטיחה שכר גם בעולם הזה, וכיצד עולים הדברים בקנה אחד?
אולם יש להבין שההבטחות שנאמרו בתורה בענין זה, יש להבינן לא כגמול וכשכר על המצוות, אלא כסיוע לאדם שיתמיד בקיום המצוות (רמב"ם ט', הלכות תשובה).
כאשר אנו מוכיחים כי מגמתנו היא למלא את רצון ה', הקב"ה מבטיח שימציא לנו את האמצעים שיסייעו לנו להמשיך בדרכנו ללא הפרעות. אם אדם אכן רואה את תכלית חייו בהתקרבות לבוראו ובהליכה בדרכיו, מן השמים יסירו את העיכובים מדרכו.