נפתח ביסוד הראשון להטלת המרות. כשהילד מבקש משהו וברור לנו שהתשובה חיובית – נאמר לו כן. כשברור לנו שלא – נאמר לא. כשיש ספק – נאמר לו להמתין כמה דקות, ואז נענה את התשובה בצורה ברורה. עד כמה שהילד רואה שאני מאפשר, הוא מוכן לקבל כשאני מסרב.
איך אומרים כן?
כשברור שכן, נאמר את ה'כן' בשמחה ומאור פנים, אנו נראה לו שאנחנו שמחים לתת לו. לא נגיב כאילו אנו נכנעים ובלית ברירה אנו אומרים כן, שהרי אם נענינו מייד בחיוב, ברור לנו שזה בסדר, אז מדוע לא לתת לו בשמחה?
כשאנו מתלבטים, אחרי שהחלטנו להיענות בחיוב, שוב נאמר זאת בשמחה. המטרה היא שהילד יבין שאנו שמחים בשמחתו, וכשאנחנו יכולים אנו מעניקים לו את צרכיו. הדבר חשוב בעיקר למען הקשר החם בינינו, אך גם שנוכל לסרב בעת הצורך.
'כן' – בכמות!
עד כמה שאומר יותר פעמים 'כן', יהיה לי את הכוח והתוקף לומר 'לא'. אך במקרים לא מעטים אנו אומרים 'לא' משיקולים לא ממש נכונים. לדוגמא – ילד רוצה להוריד משחק, ואימו מסרבת. אם היא מול הילד בתהליך חינוכי, נניח שהוא שיחק ולא סידר אחר כך, למרות האזהרה, וכעת אנו מחנכים אותו – זה נפלא, מפני שהענישה הראויה ביותר אצל ילד היא הענישה של 'מידה כנגד מידה', כך הוא מבין.
אבל אם הסירוב מגיע מפני שאין לאימא כוח לראות חדר הפוך, יתכן שעוד רגע נראה בית הפוך, וכאן כדאי להתאמץ לומר את ה'כן', בכדי שהילד יראה עד כמה אנו רוצים להיטיב לו, ויקבל מאתנו גם כשאנו אומרים 'לא'.
איך אומרים 'לא'?
כשברור שלא, נאמר את ה'לא' באופן ברור, אך בהזדהות קלה, מתוך הבנה שהוא כעת בצער. נשדר לו שאנו ברורים בדעתנו מחד גיסא, אבל מבינים את הרצון / צורך שלו בדבר. אם נבחין שמאוד קשה לו עם התשובה, לעיתים נציע חלופה. לא נתחנן שיסכים לה, ולא נחוש צורך לפצות ולרצות. אנו רק רוצים להקל עליו, ואם הוא לא מעוניין בחלופה, הוא לא חייב.
'לא' – בכמות?
מעט 'לא', שווה הרבה. כשה'לא' מועט, יש לו כוח יותר מ-100 אמירות 'לא' שטחיות, מפני שהילד קולט שזה נאמר על ידי מי שאוהב אותו באמת, ושמרבה להתיר לו. ואז, כשנאמר את ה'לא' בכל הבטחון, גם נעמוד עליו. הילד יקבל זאת, ואפילו אם הוא יתווכח, בתת המודע הוא מבין שמי שאוסר עליו כעת, הוא מי שמתיר לו כשניתן, אוהב אותו מאוד, וכעת אומר את ה'לא' מאותו מקום דואג ואוהב.
'לא', בכמה טון?
"אתם לא מבינים כשמדברים אתכם יפה, רק בצעקות", הוא משפט רווח בבתים רבים. בחלקם זה נאמר עם סימן קריאה, בחלקם עם סימן שאלה. האם כדאי לצעוק כשאומרים 'לא'? לא! כשברור לי שאני בעל הבית, אני לא צריך לצעוק. כשאני צועק, לא ברור לי שאני בעל הבית. וכשלא ברור לי שאני בעל הבית, זה לא ברור לאף אחד.