כשהיה הרבי בעל התניא זי"ע חבוש בבית האסורים במועצה החשאית (טייני סוביט) בפטרבורג הבירה, בא אליו שר המחוז לחקירה ודרישה. ראה השר את הרבי שקוע כולו בתורה, והבין כי לפניו נמצא איש קדוש ומורם מעם. השר עצמו היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה, ולכן פנה אליו השר ואמר: "שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי?" השיב לו הרבי: "מה תשאל". שאל השר:
_x000D_
 "אמור נא לי פירוש הפסוק "ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו אַיֶּכָּה". (בראשית ג ט)  וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם"?
_x000D_
ענה לו הרבי: "האם מאמין אתה שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?", השיב לו השר: "אכן, אני מאמין בזה". המשיך הרבי והסביר: "פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא הקב"ה לכל אדם ושואל אותו שאלה נוקבת עד לתהומות הלב: "איכה"? איה אתה בעולם?! הרי לאדם נקצבו ימים ושנים, מתוך תקווה שבכל יום ובכל שנה יעשה את הטוב ביותר עם בוראו ועם הברואים. ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים?!
_x000D_
השר התפעל מאד מחכמתו של הרבי, טפח לו בידו על כתפו ואמר: "בראבו" (יישר כוחך). ולאחר ששמע ממנו עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, המליץ השר לפני הקיסר על האדמו"ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי, ושלפי דעתו רק עלילות שווא טפלו עליו המלשינים.
_x000D_
פרשת דברים נקראת בכל שנה קודם תשעה באב. נוהגים לקרא את הפסוק: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" ,(דברים א' י"ב) בטעמי מגילת איכה. בעל ה"לבוש" מבאר את הטעם לכך: "והטעם הוא כדי שיקראו פרשת דברים שמתחלת בתוכחותיו של משה קודם תשעה באב, כדי להפטיר בה בחזון שהיא תוכחה על חורבן".
_x000D_
כלומר, מאחר שאנו רוצים להפטיר לפני תשעה באב בתוכחת הנביא על החורבן: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ישעיה א, א), לכן סידרו כך שפרשת דברים שנזכרה בה התוכחה של משה רבינו: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", תהיה סמוכה ל"תשעה באב", כך נוכל להסמיך את שתי התוכחות: "איכה אשא לבדי" לעומת: "איכה ישבה בדד" (איכה א, א). מוצאים אנו בדברי המדרש (במדב"ר יט, ט) קשר בין המילה "אֵיכָה" הפותחת את מגילת איכה, לבין המילה "אַיֶּכָּה" שאמר הקב"ה לאדם לאחר שחטא:
_x000D_
"אמר רבי אבהו בשם רבי  חנינא מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן, וציוויתיו , ועבר על צוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו אַיֶּכָּה. אף בניו הכנסתים לארץ ישראל וציוויתים, ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליהם אֵיכָה".
_x000D_
מדרש זה מלמדנו כי אותו מהלך שעבר על אדם הראשון באופן פרטי, עבר על עם ישראל בכולו אופן כללי. ולכן לאחר חטא אדם הראשון מופיעה המילה אַיֶּכָּה, וגם לאחר חטא עם ישראל ועונשו פותחת מגילת איכה בתיבת אֵיכָה.
_x000D_
הזוהר הקדוש (ח"א כט, א) כותב שבתיבת "אַיֶּכָּה" רמז הקב"ה לאדם הראשון על בית המקדש שעתיד להיחרב, וזו לשונו: "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו אַיֶּכָּה, הכא רמיז ליה דעתיד לחרבא בי מקדשא, ולמבכי בה אֵיכָה, הדא הוא דאמר אֵיכָה ישבה בדד".
_x000D_
מבארים המפרשים ענין זה, שעומק השאלה אַיֶּכָּה או אֵיכָה, מעוררת את האדם למחשבות על מצבו. "מה אני עושה פה? כיצד הגעתי לכאן? ולאן עלי להמשיך".
_x000D_
והתשובה לשאלה זו היא תיקון החטא. כשהאדם מבין את מצבו, מבין את החטא שהביא אותו למקום בו הוא נמצא, זהו עצמו כבר התיקון.
_x000D_
נמצא, אם כן, שהן אצל אדם הראשון והן אצל עם ישראל ישנו תהליך של חטא ועונש, המסתיים בשאלה פתוחה, שהתשובה עליה המתקנת את החטא, ניתנת במהלך ההיסטוריה של העולם:
_x000D_
                 איה אנו?!
_x000D_
 מה מעשינו? וכיצד אנו מתקנים  ומתקדמים. אף בפרשתנו נראה שהשאלה "איכה" מצפה לתשובה, הניתנת בשלב ראשון בהמשך הפסוקים, במינוי שבעים הזקנים שיסייעו למשה להנהיג את העם, אך שאלה זו מהדהדת והולכת, ובכל דור אנו נתבעים להשיב עליה:
_x000D_
האם עדיין צריך לשאת את "טרחכם ומשאכם וריבכם?" שאלה זו, "איכה" שפתחה את תשובת האדם והעולם, הולכת ומצפה לתשובתה השלמה.
_x000D_
מוסיף על כך בעל ה'שבילי פנחס', המדרש באיכה רבתי (בהקדמה יא) אומר: "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "איכה אשא לבדי", ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים: "איכה ישבה בדד". הרי לנו דברים ברורים שיש קשר הדוק בין תוכחת משה רבינו:
_x000D_
"איכה אשא לבדי", למה שקונן הנביא על חורבן בית המקדש: "איכה ישבה בדד". ויש להתבונן, מה כוונת המדרש "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי", הלא כולנו קוראים פסוק זה מידי שנה בשנה?!
_x000D_
ונראה לבאר כוונת המדרש על פי מה שכתוב בפרשת חוקת (במדבר כ, כ"ט): "ויראו כל העדה כי גווע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". (במדבר כ' כ"ט) מבאר רש"י: "האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו". וכן שנינו במשנה (אבות א, י"ב): "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
_x000D_
וזהו ששפך משה רבינו את לבו כמים נוכח ישראל בתוכחה מגולה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". מביא רש"י את דברי המדרש: "טרחכם – מלמד שהיו ישראל טרחנים, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא… יש לי ראיות להביא…".
_x000D_
משה רבינו מוכיחם על ריבים בלתי פוסקים שהיו ביניהם. ועל כן אמר להם: כל זמן שאהרן אחי היה קיים בעולם, ידעתי שיש מי שעומד לימיני לבטל את כל המריבות שלכם על ידי שהיה אוהב שלום ורודף שלום. אולם עתה שהלך אהרן לעולמו, נותרתי אני לבדי, -"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", כי אין בכוחי לבדי לבטל את שנאת החנם והמריבות שביניכם.
_x000D_
כאשר נתבונן נראה כי משה רבינו התנבא בכך שעתיד בית המקדש להיחרב בעוון 'שׂנאת חנם', כמו ששנינו בגמרא (יומא ט, ב): "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהייתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שׂנאת חנם כנגד שלש עבירות".
_x000D_
מעתה מובן הקשר שבין אַיֶּכָּה שבתורה לאֵיכָה שבמגילה כדברי המדרש: "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי". כלומר אילו זכיתם להתעורר מדברי התוכחה של משה רבינו: "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם", להפסיק את המריבות הקטנוניות, ולהשתדל לאהוב את כל אחד מישראל, לא היה בית המקדש נחרב. אולם עכשיו שלא זכיתם, שלא התעוררתם להתגבר על היצר של שׂנאת חנם, "הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד", על חורבן בית המקדש בעוון שׂנאת חנם.
_x000D_
ה"כלי יקר" בפרשתנו מחדש חידוש עצום, שגם הבית הראשון נחרב בעוון שנאת חינם! וז"ל: "ובט' באב היה מעשה המרגלים, בו ביום נולדה מידת שנאת חנם בישראל! … כמו שכתוב: "ותאמרו בשנאת השם אותנו הוציאנו וגו', פירש רש"י : והוא היה אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו! כי המה סברו מאחר שכל אחד מהם שׂונא את חבירו, כך מסתמא שׂונא אותם גם הקב"ה… ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר החריבה בית ראשון ושני, כי בבית ראשון היה 'שׂנאת חנם' בין נשׂיאי ישראל, ובבית שני פשתה הנגע בין כל ישראל"
_x000D_
מבארים המפרשים שדבריו אינם סותרים את המדרש  שחורבן הבית הראשון נחרב בעוון ג' עבירות החמורות, כי הרי  מתעוררת לה השאלה: איפה היו מנהיגי  ישראל בתקופת חורבן הבית הראשון, מדוע לא מנעו מכל ישראל לעבור על ג' עבירות החמורות?! התשובה על כך היא, כי מאחר שלא הייתה אחדות בין נשיאי ישראל שדקרו זה את זה בחרבות שבלשונם, לכן לא היו יכולים להתאחד בכוחות משותפים להשפיע על בני דורם למנוע  את התדרדרותם.
_x000D_
זהו עומק הבנת דברי  הגמרא: "ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים", נמצא כי השׂנאת חנם ששררה בין נשׂיאי ישראל הייתה שקולה כנגד ג' עבירות החמורות, ומאחר שהם עצמם לא היו נקיים מפגם זה ששקול כ-ג' העבירות, לכן לא היה בכוחם להשפיע על ישראל .
_x000D_
לאור הדברים, מוסבר היטב התקנה לקרוא בשבת שלפני תשעה באב את תוכחותיו של משה רבינו לישראל: "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם", כדי ללמדנו שאם היינו מקבלים את תוכחתו של משה "איכה אשא לבדי", לא היינו זקוקים לקרוא בת"ב: "איכה ישבה בדד", ומזה נשכיל להתעורר בתשובה שלימה על עוון שנאת חנם, ובזכות זה נזכה לגאולה השלימה.(היא שיחתי דברים).

_x000D_