ערן הוא יליד חיפה האדומה, בוגר הטכניון. הוריו צפו לו עתיד מזהיר בתחום הטכנולוגיה, אך הוא חיפש משהו אחר לגמרי. כשסיים את לימודיו בטכניון וה'תואר' הנכסף בידו, הלך לחפש את ה'טוהר' הנכסף… מתורות המזרח הרחוק הגיע אל תורת היהדות, השתתף בסמינר "ערכים", וקיבל תשובות מלאות לתהיותיו.
_x000D_
כעבור תקופה החליט לעשות שינוי של מאה שמונים מעלות בחייו, הוא עבר מסלול ארוך של חזרה בתשובה תוך כדי התנגדות עזה של משפחתו, ומצא את מקומו בתוך עולם התורה, הוא זכה ב"ה להקים בית של תורה ולהיות ספון באוהלה.
_x000D_
יום אחד פגשתי את ערן מחוץ לבית הכנסת כשעננה של קדרות נראתה על פניו, הוא הסתובב מצד אל צד בחוסר שקט. כיוון שאנו מכירים כבר שנים רבות, ניסיתי לתהות בעדינות על פשרה של הדאגה. הוא חכך בדעתו אם לשפוך את ליבו, לבסוף החליט לשתף אותי:
_x000D_
"ראה, אני ב"ה מאושר מהצעד הגדול שעשיתי, אלא שדא עקא, התבררה לי עובדה מאד מעניינת שלא ידעתי עליה מעולם. אבי, לאחר שהפנים את דרכי החדשה, פנה אלי ואמר לי שמכיוון שחזרתי בתשובה אוכל עתה לקיים מצוה שלא הוא ולא סבי קיימו עד כה, והיא מצות "ברכת כהנים". כהנים אנו! הייתי בהלם, מעולם לא שמעתי על כך! אך אבי הראה לי את אילן היוחסין של משפחתי עד לש"ך בעל "שפתי כהן" זי"ע. כלומר, כהן מיוחס אני!
_x000D_
נו… תהיתי, עד כאן זה נשמע אמנם מפתיע ומרגש, אך זו הלא ידיעה משמחת, מה פשרה של קדרות זו?
_x000D_
"אכן, זו ידיעה משמחת, אלא שלי יש בעיה קשה בעניין, יש לי "פחד קהל" קיצוני, אינני מסוגל לפצות את פי בקהל, פעמיים בחיי כפו עלי הסובבים לדבר, פעם אחת בבר מצווה שלי ובפעם השנייה בצבא, בשתי הפעמים גררו אותי פיזית אל הבמה, וכשהשתרר השקט, נעתקו המילים מפי, ואז, במקום לדבר פרצתי בצחוק בלתי נשלט… לצחוקם של הנוכחים… ברחתי מהאולם, ובחוץ לא צחקתי… אלא פרצתי בבכי של בושה! מאז גמלה בלבי החלטה חד משמעית אני לא אדבר בשום אופן לפני קהל ויהי מה.
_x000D_
כשהתבררה לי העובדה שכהן אני, וחייב אני לעלות לדוכן, נפלו עלי השמיים, כיצד אעלה לדוכן, ובפרט שעדיין אינני בקי בנוסח התפילה ובטח לא בהגייה, והמניין שאני מתפלל בו הוא בנוסח אשכנזי ליטאי… ויותר מכך, במניין זה פעמים רבות אין כהנים, זאת אומרת שאני הולך להיות סולו… חשוב לעצמך מה יקרה כשאעלה לדוכן, הלא אחפוץ שהאדמה תבלע אותי. לכן אני יוצא מידי יום בשעת חזרת הש"ץ מבית הכנסת בשעת ברכת הכהנים ומתייסר על הפסד מצוות עשה שלי, והפסד הקהל מברכת הכהנים."
_x000D_
התייעצתי בעניין עם אחד מגדולי ישראל שגם הוא כהן, והוא ביקש שאקרא לערן אליו. כשהגיע ערן סיפר לו הרב בחיוך שסיפורו מחזירו לימים עברו: "גם אני הייתי בצעירותי ביישן ושקט, וחששתי מאד מהעלייה לדוכן, נוסיף לכך שיתום מאב הייתי ולא היה לי על מי להישען, אפילו אח גדול לא היה לי! בפעם הראשונה שעליתי לדוכן הייתי הכהן היחיד… שקט השתרר ולא הצלחתי לפצות את פי, שפתיי כמו נדבקו זו לזו, כמה אנשים מן הקהל החלו ללחוש נו.. נו.. ירדתי ממדרגות הדוכן וברחתי מבית הכנסת בבכי לביתי. כעבור שעתיים שמענו דפיקות בדלת, רב בית הכנסת בכבודו ובעצמו בא אל ביתי להרגיע לעודד ולחזק. בדבריו לימדני חידוש בדיני ברכת כהנים, יש לדעת שמלבד מצוות עשה של הכהן לברך, יש גם מצוות עשה על הישראל 'להתברך', וכך כותב בעל ההפלאה (כתובות כד, ב): "נראה לעניות דעתי פשוט דכמו דאיכא עשה לכהנים לברך את ישראל, הכי נמי איכא מצוות עשה לישראל להתברך מן הכהנים". וכן כתב בספר "חרדים" שיש מצוות עשה על ישראל להתברך. ויש להבין את פשר העניין. הלא ברכה זו זכות, המוותר מרצון על זכות זו ההפסד כולו שלו! מדוע חובה עליו להתברך?
_x000D_
פתח הרב בפניו את ספר "עקידת יצחק" והראה לו קטע המבאר באור חדש ומיוחד את הסוד המסתתר בתוך "ברכת הכהנים". במתק שפתיו ביאר לו הרב את דבריו ובקשו שישנן זאת שוב ושוב ואז מובטח לי שיקבל בטחון משמים ויוכל לברך את עם ישראל בקול גדול, ובלי שום פחד".
_x000D_
ערן קיבל את עצת הרב, למד ושינן זאת עשרות פעמים. ואכן ההבטחה קויימה – ומאז הוא זוכה ומזכה מידי יום לברך את עם ישראל באהבה.    
_x000D_
בעל העקידה זי"ע מאריך וכותב שם שלא הכהנים הם המברכים את ישראל, אלא הקב"ה הוא המברך. כי הכל מאת ה', וכשתתמקם אמונה זו בליבותיהם של ישראל, או אז תחול עליהם ברכת ה', וזהו ביאור הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כז), כי הכהנים תפקידם ושליחותם הוא להכריז את ההכרזה שה' הוא לבדו המברך, ה' הוא לבדו המאיר פנים ומשים שלום וכו' ולא הכהן, הברכה רק עוברת דרכו. כשיקרינו הכהנים מסר זה בלב שלם אל המתברכים, אז – "אני אברכם". זו סיבת החיוב להתברך כדי להכיר בה' שהוא נותן השפע בעולם.
_x000D_
עוד יש להוסיף על דברים אלו. כידוע לכל "אמן" שעונים אחרי הברכות יש שתי משמעויות: א. מלשון 'אמת', כלומר, אמת הדבר 'שהכל נהיה בדברו', או אמת הדבר שהוא 'בורא פרי העץ' וכד'. ב. מלשון 'הלוואי', כמו שעונים אמן על תפילה לרפואת החולה לומר – הלוואי שתועיל תפילתינו ויחלים החולה במהרה. ונראה שלפי דברי בעל העקידה שכשעונים אמן על כל חלק מברכת הכהנים צריך לכוון את שתי המשמעויות ג"כ: א. אמת שרק ה' הוא מוריד ונותן השפע והברכה בעולם. ב. הלוואי שנזכה שברכה זו תחול עלינו.

_x000D_