יוסף חשד באחיו שהם מקנאים בבנימין כשם שקנאו בו. הטמנת הגביע באמתחת בנימין באה לבחון עד כמה מסורים האחים לבנימין.
_x000D_
האחים אכן עמדו במבחן הנאמנות. הגדיל לעשות יהודה שדיבר קשות עם יוסף, המושל המצרי. משהתרשם יוסף מנאמנות זו, מיד חשף לאחיו את זהותו האמיתית, ופרשת סבלם של האב ושל הבן הגיעה לקיצה.
_x000D_
מדוע הצטיין דווקא יהודה במסירותו לבנימין יותר משאר האחים?
_x000D_
יהודה נימק זאת באומרו (בראשית מ"ד, ל"ב): "כי עבדך ערב את הנער". באותה השעה כבר הוכר מעמדו המיוחד של יהודה בין האחים, ויכולנו לחשוב שמסיבה זו לקח דווקא הוא את האחריות. גם במכירת יוסף הייתה דעתו של יהודה הקובעת, וכאשר הוא העלה את השאלה (שם ל"ז, כ"ו) "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו?" נשמעו דבריו והצעתו "לכו ונמכרנו לישמעאלים"(שם שם, כ"ז) נתקבלה ללא עוררין. אולם כעת מסביר יהודה כי הסיבה שדווקא הוא ניגש לדבר ולשכנע את המושל נבעה מחובת הערבות שלו לבנימין כהבטחתו לאביו ולא מכוח הכרת מעמדו על אחיו.
_x000D_
התורה מספרת כי כאשר האחים אמרו ליעקב שלא יוכלו לשבור בר פעם נוספת אלא אם כן יביאו את בנימין איתם, דחה יעקב את האפשרות הזו על הסף. גם התחייבותו של ראובן לא ריככה את התנגדותו, וגם הרעב שהתגבר לא שינה את עמדתו. רק כאשר הודיע יהודה (שם מ"ג, ט'): "אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לאבי כל הימים" – הסכים יעקב שירד בנימין עם אחיו למצרים.
_x000D_
יהודה קיבל עליו אחריות להשיב את בנימין לאביו כשהוא חי, ואנו תמהים: כיצד היה יהודה מוכן לערוב על כך? מנין שאב את הביטחון שיוכל להשיב את בנימין לאביו שלם ללא פגע? מי כמונו יודעים כמה אסונות עלולים לקרות בדרכו של אדם, ואין מי שיוכל למונעם. לא פחות תמוה העונש שהיה יהודה מוכן לקבל אם לא יעמוד בדיבורו – להיות מנודה בשני העולמות; הרי אם היה קורה לבנימין אסון חלילה, מה היה מועיל נידוי זה לאב הכאוב ואיזו נחמה הייתה צומחת לו מכך?! לכן גם תמוה ביותר מה שכנע את יעקב להרשות לאחים לקחת עימהם את בנימין.
_x000D_
אומנם הערבות שיהודה קיבל עליו נועדה בראש ובראשונה בשביל עצמו. היא הייתה אמורה לאלץ אותו לחשוף מתוכו את כל הכוחות הגנוזים בו, כדי לעמוד במשימה שהתחייב עליה. כוחות רבים אצורים באדם, אך לחלקם הגדול אין הוא מודע כלל וממילא אינו מוציאם מן הכוח אל הפועל. רק במצבים קיצוניים ביותר מתגלה לאדם מה רבה העוצמה הטמונה בו. בערבות שקיבל על בנימין ביקש יהודה לגרום לעצמו להוציא את הכוחות הנסתרים שבו, וזה מה ששכנע את יעקב לשלוח את בנימין; הידיעה שיהודה יעשה כל שבידו כדי להשיב את בנימין בריא ושלם.
_x000D_
ערבות זו הניעה את יהודה להתייצב עתה לפני המושל המצרי ולפעול לשחרר את בנימין בכל מחיר; בשל ערבות זו נכון היה מצידו להישאר עבד עולם במצרים ואפילו לצאת למאבק גלוי נגד המושל המצרי ועמו. באותו המעמד נוכח יוסף לדעת שחוסר האחווה ששרר בין האחים בעבר, נמחה כבר ואיננו.
_x000D_
אדם מסוגל להגיע לקשרי ערבות עם זולתו עד שיחוש שמצוקת הזולת מצוקתו היא, וכל מאמץ לא יהיה כבד מדי בעיניו כדי לסייע לו להחלץ מהמצוקה.
_x000D_
קורה שאדם מחליט לשפר את התנהגותו, לתקן את משוגותיו ולפתוח דף חדש בחייו – ומבוקשו לא עולה בידו, ואף רצונו ונחישותו אינם מועילים לו. יש מצבים כאובים שבהם ניצבות משוכות גבוהות ומהמורות עמוקות בדרך להשגת היעד, ולא ניתן לגשר על פניהם בשום דרך הנראית לעין. במצבים כאלו אדם חש שדלים כוחותיו, והוא עלול לבוא לידי ייאוש.
_x000D_
הבורא חנן את האדם בשפע עצום של כוחות וכישרונות, ורק בחלקן הקטן הוא משתמש וכל השאר נותר עזוב ומוזנח ונשכח ממנו כליל, ממתין למצבים שכאלה.
_x000D_
לעיתים במקרה כזה מתגלית באדם עוצמה שאפילו הוא לא שיער שהיא מצויה בו. אנשים שהיו חלושים בגופם ביצעו מעשים שהצריכו גבורה פיזית; הזיזו משאות שאפילו כמה אנשים לא יכלו להזיזם ממקומם, רצו למרחקים עצומים אף שבעבר לא ניסו את כוחם בריצה. כוחות אלו היו חבויים בהם אלא שנשתכחו מן התודעה, והסכנה אילצה אותם לערוך חיפוש מחודש בבתי גנזיהם, ולדלות משם את הכוחות העלומים.
_x000D_
אם רצונו של אדם כן באמת, עליו ליצור לעצמו אילוצים שיכריחוהו לבצע את המשימות המוטלות עליו. כך גם יוכל החלש לומר "גיבור אני" ולהוציא לפועל אפילו מטלות כבדות ומסובכות.
_x000D_
על הערבות שקיבל יהודה על עצמו, מציין המדרש (בראשית רבה צ"ג, א') את הפסוק במשלי (ו', א'-ב'): "בני אם ערבת לרעך… נוקשת באמרי פיך". מפסוק זה מסיק המדרש שעל האדם להימנע מלערוב לחברו ולא להתחייב בחובות לא לו, שמא לא יוכל לפורעם. אולם דברי חז"ל מצריכים הסבר: מדוע הסמיכו חכמים פסוק המביט על הערבות בעין שלילית לפרשה הדנה בתוצאות החיוביות שנבעו מקבלת הערבות?
_x000D_
אמנם בעניינים שבחומר ראוי לאדם להימנע מכל צורה של ערבות לזולת, ועליו לעמוד קודם בהתחייבויותיו האישיות. אך יש גם ערבות חיובית – זו הנוגעת לנפש האדם וקושרת אותו למקור האמיתי, לקדוש ברוך הוא. ערבותו של יהודה נגעה לענייני נפשות, ועל כן היא הייתה רצויה והניבה את התוצאות המבורכות. כזו היא גם המחויבות של בני ישראל לקיים מצוות, ולכן מובטח להם שעם כל הקשיים שבדבר יוכלו לעמוד בהתחייבותם.
_x000D_
חז"ל אמרו שישראל ערבים זה לזה. קשר הערבות בין יהודים נובע משורשם המשותף ועל כן הוא רצוי בשמיים ויש לו את מרב הסיכויים לבצע גם משימות שנראות מעבר ליכולת.

_x000D_