משה רבינו הקדים ל"שירת האזינו" את הפסוק (דברים ל"ב, ג'): "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו".
_x000D_
בהקדמה זו לימד משה את החיוב לברך את ברכת התורה קודם העיסוק בתורה (ברכות כ"א, א').
_x000D_
אין עוד ברכה שחיובה מן התורה, חוץ מברכת המזון וברכת התורה, ועובדה זו מעידה על חשיבותה.
_x000D_
חז"ל מצביעים על ערכיותה המיוחדת של ברכה זו, והם מסתמכים על דברי התוכחה שהשמיע הנביא ירמיהו (ט', י"א-י"ב): "על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה', על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה".
_x000D_
לשאלתו של הנביא: "על מה אבדה הארץ?" לא היה מענה לא לחכמים ולא לנביאים, עד שהוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לגלות את סיבת החורבן.
_x000D_
מדוע כה קשה היה להתחקות אחרי שורשי חורבן הארץ? הן המקרא מעיד כי עזבו את התורה ולא שמעו בקול ה', והרי תופעות אלו גלויות הן? מדוע לא יכלו הנביאים וחכמי התורה להצביע עליהן כעל הסיבות לאובדן הארץ, עד שהוזקקו לקבל את תשובתו של הקב"ה?
_x000D_
הגמרא גם תמהה על כפל הלשון שבדברי הנביא: "על עוזבם את תורתי, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". כפילות הלשונות, שלכאורה מורים על ענין אחד, אומרת דרשני!
_x000D_
התשובה היא שהחטא אמנם לא היה שקוף וגלוי לעין. רק הקב"ה, הבוחן כליות ולב, הוא זה שחשף את החטא,  שהיה על שלא בירכו בתורה תחילה.
_x000D_
עזיבת התורה שעליה התריע הנביא, לא היה נטישה מוחלטת של התורה והמצוות כפי המשתמע בפסוק, אלא יחס של זלזול מסויים בתורה, שהתבטא בהימנעות מברכה עליה. לימוד תורה מבלי להקדים לו ברכה, מהווה סמל ואות למיכלול ההתייחסות לתורה ולמצוות, ומכאן נובעת חומרתו הרבה.
_x000D_
אמנם בהמשך נאמר (ירמיהו ט', י"ג): "וילכו אחרי שרירות ליבם ואחרי הבעלים אשר לימדום אבותם". נמצא שחטאי עבודה זרה נפוצו בעם, ואלו לבטח גלויים היו ומפורסמים. ואם כן, מדוע לא הצביעו החכמים והנביאים שהם היו הגורמים לחורבן?
_x000D_
המקרא מעיד על ראשית תהליך הירידה של העם. אמנם בהמשך העם התדרדר עד כדי בגידה בה', שהתבטאה בעבודה זרה, אולם הנביא תמה: איך החל אותו תהליך הרסני?
_x000D_
סוד ראשיתו של התהליך נחשף רק על ידי הקב"ה בעצמו, שבזלזול בברכת התורה, הוא שציין ואיפיין את תחילת השעיטה במורד.
_x000D_
אולם נשאלת השאלה: מהי החשיבות שנודעה לברכת התורה, עד שהעדרה מצביע על פגם כה חמור? ועוד, מדוע נמנעו מלברך את ברכות התורה? הרי אין קושי לברך ברכות אלו מדי יום ביומו?
_x000D_
התשובה היא שהם לא חשו צורך נפשי לברך את הקב"ה על שנתן תורה לעמו ישראל. התורה לא היתה חשובה בעיניהם עד שתחייב אותם לברך עליה.
_x000D_
לימוד התורה לא היה בעיניהם אלא תוספת ידע מהנה ותו לא. חוסר ההכרה בחשיבות העליונה של התורה שניכר בהם, הוא שהיה בעוכריהם.
_x000D_
מתוך האמור מתבאר שמה שהורתה התורה להקדים ברכה לפני לימוד התורה, אין זה כדין חובת הקדמת ברכה להנאות, כפי שנצטווינו בברכות הנהנין.
_x000D_
ברכות הנהנין הן המאפשרות ליהנות מהעולם הזה, מבלי להיחשב כגזלנים וכמועלים בחפצי שמים (ברכות ל"ה, ב'). בברכות התורה גנוז הרבה מעבר לכך. אלמלא הקדמת הברכה, הלימוד מאבד את ערכו הנעלה. ההקדמה של ברכות התורה היא המעניקה לדברי התורה את המעמד המיוחד שצריך להיות להם בתודעת האדם.
_x000D_
טעם נוסף שהתורה נמשלה למים (בבא קמא י"ז, א'), אשר בלעדיהם אין חיים. אין כמים חיים להרוות צמאון, והם המשובבים נפש עייפה. אולם כל זאת כאשר אדם צמא להם. כאשר האדם אינו צמא, אין לו הנאה מן המים. לפיכך נפסק שעל כל ההנאות חייב אדם לברך כל אימת שהוא בא ליהנות מהם, אולם על המים חייבים לברך רק אם שותה את המים לצמאו.
_x000D_
דברים אלו נכונים גם לגבי התורה שנמשלה למים. אם אדם משתוקק לדברי התורה, והם עבורו כמים חיים, ללא ספק הוא גם יברך עליהם.
_x000D_
לאור זאת, מובנת היטב תוכחתו של ירמיהו כלפי העם על שלא בירכו בתורה תחילה. היה זה סממן אופייני למיכלול התייחסותם המזלזלת כלפי התורה, ומכאן נפתח פתח להתדרדרותם הרוחנית במרוצת הזמן.
_x000D_
לימוד התורה אינו יכול להיות מנותק מן הקשר הנפשי אל נותן התורה. אם אדם ניגש ללימוד התורה כדרך שהוא ניגש ללימוד שאר החכמות, מבלי להפנים שהקב"ה נתן לנו את התורה, יתכן שחכמה יש כאן, אך תורה אין כאן.
_x000D_
האדם חייב לבטא את רגשות ההודיה לקב"ה בברכת התורה, וכדברי הפסוק (דברים ו', ו'): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו.
_x000D_
בדורו של ירמיהו חסרה תחושת הדביקות בה' ואהבתו, ולכן, ברכות התורה שלהם נבובות היו ונעדרות תוכן פנימי. זו היתה הסיבה שבגינה הם נענשו בצורה כה חמורה. ומכיון שמדובר בתחושות פנימיות שמשכנן במעמקי הלבבות, הדברים היו חסויים, ואפילו חכמים ונביאים לא ידעו אודותם, עד שגילה זאת הקב"ה.
_x000D_
העיסוק בתורה אינו יכול להצטמצם במסגרת הרחבת האופקים ותוספת הידע בלבד. תכלית לימוד התורה לגרום לשינוי מהותי אצל הלומד. כתוצאה מלימוד התורה האדם מתעדן ומקרין רוחניות על כל סביבתו. גישה בסיסית זו חסרה היתה בזמנו של ירמיהו.
_x000D_
תורה, משמעותה הוראת דרך לאדם. על האדם ללמוד את התורה כדי שזו תורה לו את הדרך הטובה. אם אינו עושה כן, הרי הכל יש בה, חוץ מאשר העיקר שאליו היא צריכה להוביל.
_x000D_
כאשר בא פלוני לפני רבו ואמר לו שלמד תורה הרבה, שאל אותה הרבי: אכן, למדת הרבה תורה, אולם מה התורה לימדה אותך?

_x000D_