עשרה דורות מאדם עד נח… עשרה דורות מנח עד אברהם
_x000D_
התורה מפרטת את הדורות הראשונים שהיו בעולם. בפרשת בראשית כתובים כסדרם עשרת הדורות מאדם הראשון עד נח: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך ונח.
_x000D_
בפרשת נח מוזכרים עשרת הדורות שהיו מנח ועד אברהם: שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם.
_x000D_
בני עשרת הדורות הראשונים האריכו ימים, ומניין השנים מאדם ועד המבול בימי נח, הוא 1656 שנים.
_x000D_
לעומת זאת, מנין השנים של עשרת הדורות השניים (משם בן נח ועד אברהם) נעשה פחות במידה כה ניכרת, עד שנח – האחרון בעשרת הדורות הראשונים, ואשר חי 950 שנה, זכה בימיו לראות את צאצאו בן הדור העשירי, את אברהם אבינו.
_x000D_
שכל הדורות היו מכעיסין ובאין
_x000D_
מהי הכוונה "מכעיסין"? – יודעים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו. הקב"ה ראה את בריות שברא, חוטאים ומכעיסים אך האריך אף.
_x000D_
אדם הראשון חטא באוכלו מעץ הדעת. בהמשך קם קין בנו, ורצח את הבל אחיו. בימי אנוש, נכדו של אדם הראשון, החלו לעבוד עבודה זרה. בדורות הבאים המשיכו להכעיס את ה' בעריות ובגזל עד שהתמלאה הסאה, וכמו שנאמר: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" – או אז בא המבול.
_x000D_
בעולם החדש שאחר המבול קמים דורות חדשים, והנה גם הם מכעיסים ובאים, משחיתים את דרכיהם. בדור הפלגה בא הקלקול לשפל המדרגה – לכפירה בעיקר ולמרידה כללית בבורא העולם. למרות הכל, הקב"ה אינו מכלה אותה – "כמה ארך אפים לפניו!".
_x000D_
הקב"ה האריך אפו וחיכה אולי יחזרו בתשובה, ומשלא חזרו – גבה את חובו והביא עליהם את עונשם. להודיענו עיקר גדול מהנהגת ה' שהוא מאריך את אפו לרשעים ומצפה שיחזרו בתשובה.
_x000D_
להודיע כמה ארך אפים לפניו
_x000D_
עתה, כשאנו מבינים כי כוונת התורה בפירוט הדורות היא להודיע עד כמה ה' הוא ארך אפים, מתעוררת שאלה: לשם מה היתה צריכה התורה להוכיח זאת פעמיים? גם המשנה מדגישה לנו כפילות זו בחזרה על אותה מסקנה פעמיים, לכאורה מה התחדש בעשרת הדורות האחרונים יותר מן הראשונים?
_x000D_
אלא שקיים הבדל מהותי בין הדורות הראשונים לבין אלו שבאו אחריהם.
_x000D_
עשרת הדורות הראשונים שחטאו, לא היה להם ממי ללמוד מוסר. לא היתה להם דוגמה מוחשית של פירעון וענישה על מעשי רשע – דוגמה אשר תשמש להם כמקור להפקת לקחים לשינוי דרכם, ולכן היה מקום לומר כי זו הסיבה שהקב"ה האריך להם את אפו.
_x000D_
לעומתם, עשרת הדורות השניים – היה להם כבר ממי ללמוד מוסר. הם חיו אחרי המבול וראו שהקב"ה מעניש את החוטאים. הם נוכחו לדעת כי יש דין ויש דיין, ובכל זאת הלכו בדרך קודמיהם. אף על פי כן המתין הקב"ה עשרה דורות, והאריך אף גם להם, אולי יתקנו את מעשיהם. מעתה נדע כי "להודיע כמה ארך אפים לפניו" – אמור גם כשהרשע חוטא מתוך ידיעת התוצאה ומתכוון להכעיס – גם אז מאריך אפו.
_x000D_
קיים הבדל נוסף ומהותי בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים – והוא מה שהיה בסופם, כפי שמציינת המשנה: הראשונים אבדו במבול, ואילו על האחרונים לא נגזר כיליון, אלא "שבא אברהם וקיבל שכר כולם".
_x000D_
באופן כללי, הבורא אינו רוצה בכיליון הרשע, אלא שישוב בתשובה, ולכן הוא לא נפרע ממנו מיד, וכדברי הנביא (יחזקאל ל"ג, י"א): "אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה".
_x000D_
כך אנו מוצאים כי לפני המבול, לאחר שנחתם גזר דינם, נתן להם הקב"ה ארכה נוספת – עוד מאה ועשרים שנה, כדי שיחזרו בתשובה ולא יאבדו.
_x000D_
עצם בניית התיבה היתה כדי לעורר את בני הדור. הרי הקב"ה יכול היה להציל את נח ובניו ממי המבול גם בלי התיבה, ובכל זאת ציווה ה' על נח לבנות תיבה במשך מאה ועשרים שנה, כדי לעורר את בני הדור אולי יתחרטו, אולי ישובו.
_x000D_
חכמינו מגלים לנו סיבה נוספת להנהגה זו של "ארך אפיים", סיבה הנובעת מהשגחתו המופלאה של הקב"ה על העולם.
_x000D_
עשרה דורות הכעיסו את ה', ולא היה שווה לפניו להניחם, אלא שידע הקב"ה כי עתיד לעמוד בסוף הזמן צדיק ששמו נח, ובעבורו מקיים ה' את כל אותם דורות. כך גם בעשרת הדורות הבאים. ה' לא משמידם, ביודעו שעתיד לצאת מהם אברהם אבינו.
_x000D_
על הנהגה זו אומר הנביא ישעיהו (ס"ה, ח'): "כאשר ימצא התירוש באשכול, ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו – כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל" – משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו כרם ענבים. הוא עצמו אינו אוהב ענבים, וההיגיון מחייב שיעקור את הגפנים ויטע במקומם עצים אחרים. אולם להפתעת הכל, הוא משקה, מזבל, גוזם ומנכש את הגפנים. מדוע?
_x000D_
הסוד הוא שהוא אוהב מאד יין. וכדי להגיע ליין עליו להשקיע בגידול הענבים.
_x000D_
וכך גם בהנהגת העולם. אף שעשרת הדורות הראשונים הרשיעו, המתין הקב"ה עד שנולד נח שמצא חן לפניו, ורק אז הביא את המבול. גם את עשרת הדורות האחרונים לא איבד הקב"ה כדי שיצא מהם אברהם אבינו, ממנו יצא יצחק אבינו וממנו יצאו יעקב אבינו ושנים עשר שבטי ישראל – אבות האומה הישראלית, מקבלי התורה ושומרי מצוותיה. ישראל הם התכלית שלמענה ברא הקב"ה את עולמו.
_x000D_
הנהגה מופלאה זו נגלית גם בדורות מאוחרים יותר, כאשר הקב"ה, קורא הדורות, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות רואה שעתידים לצאת צדיקים מחלציהם של רשעים, ומשום כך לא מאבד את הרשעים.
_x000D_
רק הצופה מראשית את האחרית, יכול לשפוט לפי חשבונות שמתפרסים על פני דורות רבים. אנו, בני תמותה, יכולים רק לנסות לעתים להבין דברים במבט לאחור, אך בשעת ההתרחשות, סתומים הדברים מעינינו ואין ביכולתנו להבחין בהם.
_x000D_
כמה ארך אפיים לפניו
_x000D_
במשנה מופיע ביטוי יוצא דופן: "ארך אפיים לפניו". מהי כוונת התנא בתוספת המילה "לפניו"?
_x000D_
כלל נקוט בידינו כי יום הכיפורים מכפר על כל העבירות שבין אדם למקום, אבל על העבירות שבין אדם לחברו אינו מכפר עד שלא ירצה את חברו. כל עוד שלא יבקש מחילה – אין לו כפרה.
_x000D_
המילה 'לפניו' שבמשנה באה לציין שמדובר במעשים שבין אדם למקום. כל זמן שמדובר בעברות שהן "לפני ה'" – הקב"ה הוא ארך אפיים, הוא מוכן למחול על כבודו ולסלוח. לא כן כאשר מדובר בעבירות שבין אדם לחברו.
_x000D_
ואכן, בדור המבול כאשר "מלאה הארץ חמס" – כאשר פשה הגזל בעם אז "הביא עליהם את מי המבול". הקב"ה מוכן לסלוח כל עוד ש
_x000D_
מערכת היחסים שבין אדם לחברו טובה היא.
_x000D_
נבין עתה גם את ההבדל בין עונשם של בני דור המבול לבין עונשם של בני דור הפלגה.
_x000D_
דור המבול נידון לכליה מוחלטת (בראשית ז', כ"ג): "וימח את כל היקום", ואילו דור הפלגה נידון רק לגלות (בראשית י"א, ח'): "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ".
_x000D_
מדוע נשתנה לטובה עונשם של האחרונים? התמיהה רבה במיוחד לנוכח העובדה שחטאם של דור הפלגה היה חמור ביותר – מרידה בבורא העולם.
_x000D_
רש"י מבאר את ההבדל (בראשית י"א, ט'): "דור המבול היו גזלנים, והיתה מריבה ביניהם – לכך נאבדו, ואלו (דור הפלגה) היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם".
_x000D_
אומר הקב"ה – על חטאים כאלה אין באפשרותי לסלוח שהרי לא רק לי חטאו, אלא פגעו איש ברעהו. לעומתם, דור הפלגה חיו באחדות, ולכן הגם שחמור היה חטאם – אולי אף יותר מחטאי קודמיהם, בכל זאת נוהג עימם הקב"ה במידת הרחמים.
_x000D_
גם כאשר הקב"ה הענישם, הוא פרע להם רק בניפוץ כוחם. אחדותם שהיתה מעלתם, היתה גם שורש חטאם. הגיבוש החברתי הוא שגרם לחטאם ולכן, הקב"ה בלל את שפתם, שלא יבינו איש את שפת רעהו, אך הוא לא השמידם – כי זכות האחדות עמדה להם.
_x000D_
אכן, על הטוב שהיה בהם הגיע להם שכר. אך כיון שהשתמשו באותו טוב – בכח האחדות – לעשיית רע, לכפור בבוראם,  לא היו זכאים לקבל את שכרם. כשבא אברהם אבינו, בן הדור העשירי והשתמש בעשיית החסד לטובה, לריבוי כבוד שמים, זכה לקבל את שכר כולם.
_x000D_
עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם
_x000D_
מהו שכר כולם? וגם אם נניח שיש להם שכר, מדוע יקבל אברהם את שכרם?
_x000D_
התשובה היא: ראשית, אברהם אבינו ידע בחייו צרות ונסיונות. אמנם הם לא באו כעונש על מעשיו, שהרי צדיק היה. סבלו נבע מדרכם של כל הדורות שקדמו לו, נהגו עמו כעבד ה' הסובל עבור כולם ומכפר בייסוריו על חטאי דורו. אברהם אבינו היה "עמוד התווך" של העולם, הוא נשא את סבלו של העולם, ולכן גם זכה בכל הטובה שהיתה מיועדת לאותם דורות, שהרי בזכותו המשיך העולם להתקיים.
_x000D_
שנית, אברהם אבינו דאג להחזיר את בני דורו בתשובה, ונמצא שכל זכויותיהם – שלו הן, ובדין הוא שיקבל שכר כולם.
_x000D_
משל למלך שבגדו בו כל עבדיו, ורק עבד אחד נשאר נאמן לו בכל ליבו. בזמן מרד בולטת הנאמנות ביתר שאת מאשר בימים כתיקונם. בתמורה העבד נעשה אהוב על המלך כל ימיו, והוא יעניק לו שפע טובה, כפי שהיה ראוי לתת לכולם, אלמלא חטאו כלפיו. אברהם אבינו נשא את שם ה' בעוז, והרים את דגל האמונה בדור שהיה נגוע כולו בכפירה. אברהם היה הראשון שעבד את ה' לאחר עשרה דורות של עובדי אלילים – ולכן קיבל את שכר כולם. לא רק את חלקו שלו בגן עדן, אלא גם את השכר שהיה מיועד לדורות שקדמו לו.
_x000D_
אבינו אברהם מלמד מהי נחישות ודבקות במטרה, חרף חיצי הלעג של הסביבה. יחיד היה אברהם העברי. כל העולם כולו מן העבר האחד, והוא – מן העבר השני. הוא לא חת ולא ירא מן החברה. ולכן, זכה וקיבל את שכר כולם.

_x000D_