התורה אוסרת להשחית עץ מאכל וכפי שנאמר (דברים כ', י"ט): "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתופשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור". המלחמה מכוונת נגד אנשי העיר בלבד, ואילו העצים אינם אויבים שיש להילחם בהם ולכורתם, ולכן אסור לאבדם.
_x000D_
בזמן העתיק כאשר הצבא הכובש היה מטיל מצור על עיר ומציב את צבאותיו מסביב לחומותיה, היתה אחת הפעולות הראשונות שלו כריתת כל העצים שגילו בסביבות העיר. עקירת העצים שימשה הן להקמת המצור והן לשבירת רוח בני העיר הנצורים, בראותם את השחתת פרותיהם ואת השממה העוטפת את עירם.
_x000D_
ספק אם הושמעה אי פעם בצבאות זרים פקודה מעין זו הכתובה בתורה. פקודה כזו עלולה לחבל במטרות המצור ולעכב את כיבוש העיר, ואולי אפילו לשנות את תוצאות המלחמה.
_x000D_
אולם לציווי התורה קיימת השלכה ברורה על אישיותו ועל אופיו המוסרי של הלוחם. על האדם ללמוד שאף בזמני מלחמה יש לשמור על טהרת נפשו. איסור השחתת עץ השדה נכתב בתורה דווקא לזמן מלחמה כדי להוציא מלב הלוחם את התחושה המוטעית שבשעת הקרב הכל מותר. התורה מזכירה ציווי זה שמטרתו שמירת מידות הנפש בעידונן ועיבודן לטובה דווקא בשעת מצור, כי בשעה זו מצוי סחף רב. הלוחם חש שהותרה הרצועה, והרשות בידו לעשות כל אשר יחפוץ, ולכן, דווקא בשעה זו מדריכה אותו תורת אמת שלא הכל בסביבתו נעשה הדום לרגליו. בזכות קיום המצוה יסייע לו ה' במלחמה, המצור יצליח להשיג את מטרתו והעיר תיכבש. באותה שעה ניתן יהיה להנות מפירות העץ, ונמצא שאי כריתתו מסייע לכובשים.
_x000D_
מצווה זו מדריכה אותנו מהי השקפת התורה כלפי היקום וכיצד על היהודי להתייחס אליו:
_x000D_
אין להפריע לטבע למלא את תפקידו שנועד לו משחר הבריאה. תפקיד העץ להניב פירות, להזין את בני האדם ולהעניק להם חיים. לכן, אין לכורתו כדי לצור על עיר. העץ הנותן חיים, לא יהיה סיבת המוות.
_x000D_
מטרת המצוה להחדיר לנפשנו שיש לאהוב את הטובה והתועלת, את השלום והשמחה, ולהרחיק מנפשנו את הרצון להרוס ולהשחית את עולמו של הבורא (ספר 'החינוך' מצוה תקכ"ט).
_x000D_
איסור "בל תשחית" שנאמר על עץ מאכל, כולל גם את כל החפצים המביאים תועלת לאדם או לעולם, שלא נשחית אותם ללא פשר.
_x000D_
הבורא ברא את עולמו בחן, בחסד וברחמים כדי שהעולם וכל יצוריו יפיקו ממנו הנאה ושמחה. ההשחתה היא הפך מטרתו של עולמנו והיא ההפך מכוונת היוצר. מסופר על צדיקים שנמנעו מלקטוף אפילו עלה אחד שלא לצורך. גם עלה זה נברא על ידי הבורא החפץ בקיומו, ואל לו לאדם לקוטפו "סתם כך" ללא כל מטרה. כמה רחוק הוא מעשה אצילי זה מדרכם של רבים אשר לצערנו משחיתים את הבריאה "סתם כך" ללא כל תועלת ולעתים ללא סיבה כלשהי.
_x000D_
לעתים מותר לעקור עץ פרי כדי לבנות במקומו בנין, אך הדבר נתון לשיקול דעת הלכתי. ללא תועלת אסור להשחית חפצים או לשוברם, כי הם נועדו לרווחת האדם והיקום.
_x000D_
ענף מעשי הקשור לאיסור "בל תשחית" הוא תכונת הבזבוז, כלומר הוצאה כספית בלתי מרוסנת ואי שמירה על חפצים ומאכלים ראויים הנזרקים כאילו אין בהם כל צורך.
_x000D_
הבורא הפקיד בידיו של האדם נכסים בעלי ערך, גם אם מועט וזניח, כדי שישתמש בהם לצרכיו ויפעיל שיקול דעת נכון בשימושם, למען הרבות טובה וברכה בעולם.
_x000D_
אי התחשבות בכל אלו דומה היא להשחתה, ושתיהן נובעות מאותו מבט שגוי הסובר שכל העולם הינו הדום לרגליו של האדם, ולכן, אין הוא מתחשב ביופיו של היקום ובטובתו, ובעיקר כופר הוא בטובתו של הבורא שהעניק לו כל זאת.

_x000D_