בעת המסעות במדבר סיני הוטלו על בני שבט לוי תפקידים, בתחום נשיאת המשכן וכליו. המטלות השונות לא הוטלו על הלויים באופן קיבוצי, אלא כל אחד מהם קיבל תפקיד אישי מוגדר, כפי שנאמר (במדבר ד`, מ"ט): "על פי ה` פקד אותם… איש איש על עבודתו ועל משאו".
_x000D_
התפקיד האישי שהוטל על הלוויים נלמד, כאמור, מן הפסוק שנאמר אצל בני מררי (במדבר ד`, ל"ב): "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם". אמנם פסוק זה מופיע אצל בני מררי, אולם הוא חל גם על בני גרשון ובני קהת. הסיבה שפסוק זה נכתב דוקא אצל בני מררי היא משום שמשקל משאם היה הכבד ביותר, ולכן היה קיים חשש, שמא עלול מי מהם להטיל חלק ממשאו על כתף רעהו.
_x000D_
כל אחד מהלוויים קיבל משימה ייחודית, ואיש לא היה רשאי להשתמט מתפקידו ולהעמיסו על כתף הזולת, גם אם הלה הסכים לכך.
_x000D_
כשם שכל אחד מבני לוי קיבל תפקיד מוגדר השייך רק לו, כך הוא גם אצל כל יחיד מישראל, לכל אחד תפקיד מוגדר בחייו במסגרת עבודת ה`, תפקיד שרק הוא יכול למלא. במקביל לתכונות הייחודיות של כל אדם, הוא אכן מקבל תפקידים מסויימים, שאותם רק הוא מסוגל לבצע. הוא גם נתקל בנסיונות שונים שגם הם ייחודיים רק לו.
_x000D_
בחלוקת תפקידים זו של הלוויים לא נפקד מקומו של אלעזר בן אהרן הכהן. מלבד תפקידו ככהן המשרת במשכן, הוא היה גם ראש וראשון ללויים, כמובא בתורה: "ונשיא נשיאי הלוי, אלעזר בן אהרן הכהן, פקודת שומרי משמרת הקודש" (במדבר ג`, ל"ב).
_x000D_
על אלעזר הוטל לשאת משאות כבדים ביותר: את שמן המאור, את קטורת הסמים, את מנחת התמיד ואת שמן המשחה. לא היתה בכך כל פחיתות כבוד לאלעזר, אלא אדרבה, היה זה כבודו, שנטל חלק נכבד בנשיאת פריטי המשכן.
_x000D_
מכאן אנו לומדים שככל שהאדם חשוב יותר, מוטלות עליו משימות קשות יותר. כשם שמאדם מבוגר ניתן לדרוש ביצועים מושלמים יותר מאשר מנער, כך גם ככל שהאדם נכבד יותר, מצפים ממנו שיישא עול כבד יותר ויהיה אחראי יותר.
_x000D_
כל אדם נתבע לעבוד את בוראו בהתאם למדרגתו. הנהגות שהן טובות ומספקות ביחס לאיש מן השורה, אינן מספקות כלל ועיקר ביחס לאדם מורם מעם.
_x000D_
אלעזר הכהן, דוקא בשל היותו נשיא נשיאי שבט לוי, הוטל עליו משא כבד בהרבה מאשר זה שהוטל על יתר אחיו הלויים. המנהיג הנושא את משא העם, משמש כאבוקת אור לפני המחנה, ועליו להצטיין במילוי תפקידו באמונה.
_x000D_
לפי החישוב היה על אלעזר לשאת משא אדיר של מאות קילוגרמים. חייבים אנו לתת את הדעת על התמיהה: כיצד הצליח אלעזר ליישם את המשימה שהוטלה עליו? איך יכול בשר ודם לשאת לבדו משא כה כבד?
_x000D_
יכולנו לפטור שאלה זו בטיעון, הנכון כשלעצמו, שלאלעזר הכהן התרחש נס בנשיאת משאו, כשם שלנושאי ארון הברית נעשה נס דומה, אף שמשקל הזהב שממנו יצוק הארון, יחד עם הלוחות שבתוכו הגיעו למשקל טונות. "הארון נשא את נושאיו", והם לא חשו כלל בכובדו. באותה מידה לא קשה להבין, שראוי היה אלעזר שיעשו לו נסים.
_x000D_
יחד עם זאת, ניתן להסביר את הדברים על פי התובנה הבאה:
_x000D_
במסגרות אנוש יש לבטח לרחם על מי שנאלץ לבצע משימות הקשות מכפי יכולתו, אולם כאשר מדובר במשא שהקב"ה הטיל על שכמו של אדם, אין ספק שמי שהטיל את התפקיד, הוא גם זה שדאג שיהיו לבעל התפקיד כלים מתאימים שבעזרתם יוכל להוציא לפועל בשלימות את המשימה שהוטלה עליו.
_x000D_
בפרשת "נשא" למדים אנו עיקרון נוסף בענין הכח לעמוד בנסיונות.
_x000D_
התורה מספרת (במדבר ז`, ב`-ח`) כי ביום כלות משה להקים את המשכן, הביאו הנשיאים דורונות מיוחדים לחנוכת המזבח. בין השאר הם הביאו עגלות ובקר לנשיאת המשאות. באותה שעה נצטווה משה מפי ה` לקחת מאיתם עגלות אלו ולתת אותן ללויים (במדבר ז`, ה`): "איש כפי עבודתו". בני מררי, שהיה עליהם לשאת משאות כבדים ביותר, קיבלו ארבע עגלות ושמונה בקר, ואילו בני גרשון שתפקידם היה לשאת משאות קלים יותר קיבלו שתי עגלות וארבעה בקר. התורה לימדה שכפי שמטילים מן השמים משאות על כל אחד ואחד, כן נותנים לו את האפשרויות לשאת אותם.
_x000D_
וכך גם ברוחניות. לעולם לא מעמיסים על אדם משא רוחני או נסיון שהוא כבד יותר משיוכל לעמוד בו. מצד האדם נדרשים רצון כן ואימוץ כל הכוחות כדי לעמוד בנסיון. אם יפעל האדם בכנות יוכל בהחלט לצאת מחושל מכל הנסיונות ויקבל מתנות שיסייעו לו. וכך גם בהקשר לאלעזר. הבורא שציוה עליו לשאת משאות אלו, גם הקנה לו כוחות לשאתם.
_x000D_
העגלות והבקר שנמסרו לכל אחד מבני לוי בהתאם לאופי עבודתו, מהווים סמל לדורות. מהם למדנו כי מי שהטיל על האדם חובות, משאות ונסיונות, הוא גם זה שנתן לו `עגלות` וכוחות להצליח במשימותיו.
_x000D_
הלויים כולם היו קדושים, אך מתוכם נתייחדו בני קהת. המטלה שהוטלה עליהם היתה הקדושה שבכולן, לשאת את המשאות המקודשים ביותר: הארון, השולחן, המנורה והמזבחות, הפרוכת וכלי השרת.
_x000D_
סבורים היינו שבהתאם לחשיבותם ולקדושתם של בני קהת, יחולקו להם עגלות ובקר יותר מאשר לשאר משפחות הלויים, אך התורה מלמדת שלא כך היה (במדבר ז`, ט`): "ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם, בכתף ישאו!".
_x000D_
הנשיאה בכתף יש בה כדי ללמד על הכבוד הרב ועל החביבות המיוחדת שיש לרחוש כלפי ארון הקודש ושאר המשאות המקודשים. "בכתף ישאו", הם הקריבו את עצמם לעבודה זו, נשאו אותה ברינה והתקדשו בקדושתה.

_x000D_