בעבר היה מעמדה הכלכלי של כל משפחה תלוי בחלקת האדמה שהיתה ברשותם. הקרקע היתה יותר מרכוש, היא היתה מהות. עם כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל חולקה הארץ לנחלות. חלוקה ראשונית זו מימי יהושע בן נון היתה אמורה לשמר, ככל שניתן, את האיזון החברתי והכלכלי. במרוצת הדורות היתה מכירת השדות עלולה להפר את השיוויון וליצור ריכוזיות יתר שתגרום לפערים ולמעמדות בעם.
_x000D_
לעתים נלחץ האדם ומצבו הדחוק הביאו למכור את שדהו. על אותה שעה אמרה התורה: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (ויקרא כ"ה, כ"ה). החובה לגאול את השדה ולהשיב אותה למוכר העני, מוטלת על הקרוב אליו ביותר ("גואלו הקרוב"). קונה השדה חייב להשיבו אם יקבל את מחירו.
_x000D_
אם לאחר זמן הוטב מצבו הכספי של המוכר, זכותו לכפות על הקונה את החזרת השדה, תמורת הסדר כספי המחושב בהתאם לסכום ששולם עבורו בעבר ולמספר השנים שבהן החזיק הקונה בשדה. בצורה זו נשמרו זכויותיו של בעל השדה הראשון ומשפחתו שבה אל נחלתה: "ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. וחישב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו ושב לאחוזתו" (שם כ"ו).
_x000D_
ואם אדם מכר את שדהו כדי לשפר את מצבו הכלכלי. אך מכירת השדה לא הביאה להתאוששות המיוחלת, החובות מעיקים, והוא עומד בפני התמוטטות?
_x000D_
על כך דנים הפסוקים הבאים:
_x000D_
"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (שם ל"ה). קיימת חובה אלמנטרית לסייע לו להחזיק מעמד.
_x000D_
העזרה היא, כמובן, כספית. את הכסף צריך להלוות לו, גם אם מדובר בסכומים גדולים. על ההלוואה להיות ללא ריבית. כאמור בפסוק הבא: "אל תקח מאיתו נשך ותרבית… וחי אחיך עמך" (שם ל"ו).
_x000D_
פסוקים אלו חותרים תחת אושיותיה של הכלכלה הליברלית בעולם. ואכן, כיצד ניתן לקיים כך חברה דינמית ומתפתחת? מי מסוגל להתנהג בהתאם להנחיות אלו?
_x000D_
בטרם נענה, נבדוק את המקרה הבא:
_x000D_
לעתים, האדם הגיע עד משבר ומכר את עצמו לעבדות שהיתה מקובלת בעולם העתיק: "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, לא תעבוד בו עבודת עבד" (שם ל"ט).
_x000D_
האדון קנה את העבד כדי להפיק מעבודתו את מרב התועלת, אולם התורה מגבילה את שימושו בעבד: "כשכיר כתושב יהיה עמך" (שם מ`). התייחס אליו כאילו הוא שכיר, לא כעבד.
_x000D_
זאת ועוד, "עמך" – במאכל, "עמך" – במשתה, "עמך" – בכסות נקיה. שוויון בתנאים. ומה קורה כאשר ברשות האדון מצוי רק כר אחד להניח עליו את ראשו בלילות? עקרון ה"עמך" מחייב לתיתו לעבדו!
_x000D_
כלום תיתכן הנהגה זו? כיצד יהיו האנשים מסוגלים לנהוג לפי כללים אלו?
_x000D_
התשובה טמונה במילה "אחיך" החוזרת בעקביות בפרשיות אלו. הפנייה לאדם היא: עזור ל"אחיך". לא לזולת, כי אם ל"אחיך". השלט בתודעתך ובדמיונך, שכל בן ישראל "אחיך" הוא. אזי כבר תפעל כפי הנחיות הכתוב, שכן למען אח מוכן האדם לעשות מעל ומעבר למקובל.
_x000D_
והפסוק ממשיך: "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (שם מ"ב).
_x000D_
ההכרה, הידיעה והאמונה שבסיס אחדותו של העם הוא רוחני וטהור ומקורו באלוקים, שכולם היו בעבר עבדים ונגאלו בניסים גדולים, שכולם עומדים לפני האלקים בשווה, דורשת ומאפשרת אחווה עמוקה על השלכותיה המעשיות.
_x000D_
בלעדי הכרה זו מתרחבים הפערים החברתיים, האדישות והניכור גוברים, וחיי החברה, המסחר והכלכלה החופשית הופכים לזירת התגוששות, שבה שולט הכלל: "תפוס כפי יכולתך".
_x000D_
מערכת חוקי התורה מאפשרת גם לנכרי לקנות בכספו עבד יהודי: "וכי תשיג יד גר ותושב עמך… ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר. אחרי נמכר גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו… וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל…" (ויקרא כ"ה, מ"ז-נ`).
_x000D_
במדינת היהודים יכול הנכרי לדור באין מפריע. יכול הוא לעסוק בה במסחר בחופש כלכלי מלא, להתעשר ואף לקנות לעצמו עבדים יהודים שישרתוהו. עלינו לזכור שקנייה זו עומדת בניגוד לאינטרסים הרוחניים של העם, התובע מבניו נאמנות לתורה ולמסורה בודאי ששהיה ממושכת ברשות נכרי פוגעת ברמתו הרוחנית של העבד העברי. אך יחד עם זאת, למרות הסכנה המוחשית, אין התורה מונעת את הקנייה. העסקה מעוגנת בתורה ונשמרות זכויותיו של האזרח הזר.
_x000D_
ליברליות זו אינה תוצאה של אדישות התורה למצב שנוצר. להיפך, התורה מעוררת את בני עמו היהודים של העבד להצילו. היא דורשת מהם מאמץ עליון כדי לחלץ את הנמכר מידיו של הנכרי, ומדריכה כיצד לפעול:
_x000D_
"אחרי נמכר, גאולה תהיה לו" (שם כ"ה, מ"ח).
_x000D_
כצעד ראשון מזהירה התורה את העם לא לנצל את כוחו ביחס למיעוט הנכרי. זוהי דרך בה צעדו כמעט כל העמים בארצותיהם. אין להפעיל את הכוח והשררה כדי לכפות על המיעוט האתני הזר את רצונו של הרוב. לא באמצעות צווי הפקעה למיניהם ולא על ידי מערכת חוקים שתמנע את האפשרות של קניית אזרחים יהודים על ידי נכרים או על ידי ביטולן של עסקאות אלו. לא זאת דרך התורה. התורה מצווה לפדותו בכסף מלא. אספו כסף, אומר הפסוק, שלמו לנכרי את המגיע לו! עשו זאת מהר, בטרם יושפע העבד מאורחות חייו של אדונו הנכרי ויתדרדר מבחינה מוסרית.
_x000D_
למרות ההתלהבות שבקיום מצוות פדיון שבויים, הזהרו! זכרו את היושר ואת האמת שחוק התורה דורש מכם. במטרה לבסס תביעת יושר זו כאן ועכשיו, מוסיף הפסוק את המילים הבאות: "וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל" (שם כ"ה, נ`).
_x000D_
אל תעקוף את הנכרי, אל תערים עליו ואל תרמה אותו. אל תכפה עליו פיצויים סמליים במעטה חוק כלשהו ש"נתפר" במיוחד כדי להתגבר על הבעיה שנוצרה… עליך לשלם לו את מלוא התמורה המגיעה לו.
_x000D_
הפרשה מסדירה את אורחות חיי העם בארצו וקובעת את סדרי העדיפויות המוסריות בחיי הכלכלה במדינת ההלכה. זו התמונה שציירה לנו התורה למען נדע מהו האופי הנאצל של החיים שהיא חותרת להגשים, ומהו היחס לאדם הזר הדר בקרבנו – בעולם המתנהל לפי חוק התורה.

_x000D_