בפרשתינו נאמר הציווי: "ועשית הישר והטוב בעיני ה`, למען ייטב לך, ובאת וירשת את הארץ אשר נשבע ה` לאבותיך" (דברים ו`, י"ח).
בכל מקום בתלמוד שמדובר בו על התנהגות וותרנית, או כלשון התלמוד "לפנים משורת הדין", מופיע הפסוק: "ועשית הישר והטוב". מפסוק זה לומדים כי מעבר לציווי לקיים את כל המצוות, החוקים והעדויות, נצטווינו גם להתנהג ביושר. מהו אותו יושר?
בביאורו לתורה כותב הרמב"ן: "גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הישר והטוב בעיניו, כי הוא אוהב טוב וישר. וזה עניין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה את כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו, וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון, לא תלך רכיל, לא תיקום ולא תיטור, מפני שיבה תקום וכדו`, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר".
התורה כותבת כללים שמהווים קו מנחה. כשהתורה מצווה "מפני שיבה תקום", מצפים מאיתנו שנבין את רצון התורה במקרים דומים, בהם אנו נדרשים להפעיל את התבונה האנושית ולהתנהג באורחות יושר.
אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב מכונים בתואר "ישרים", באשר התנהגותם תאמה במידה מירבית את דרישת הישרות שמצווה התורה. כל הליכותיהם היו מופלאות, והתנהגותם עם כל הבריות, כולל עובדי האלילים, היתה בצורה מוסרית למופת.
הגמרא (בבא מציעא פ"ג, א`) מסבירה כי למרות שאין כופים אדם להתנהג לפנים משורת הדין, ניתן לתבוע זאת מאדם גדול וחשוב.
זכותנו על ארץ ישראל תתממש רק אם נהיה ישרים. כך, כאמור, כותבת התורה: "ועשית הישר והטוב בעיני ה`, למען ייטב לך, ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה` לאבותיך". הארץ הקדושה נקראת "ארץ ישראל": ישר – אל. ואנו, בני ישראל, קרויים "ישורון", מלשון ישרות. וכן כותב שלמה המלך במשלי: "כי ישרים ישכנו ארץ". גם אם יהיה האדם הוא צדיק ומקיים את כל המצוות – אם מעמיד הוא את דבריו על שורת הדין ואינו מוותר – לא יזכה לנחול את הארץ.
הישרות טבועה בתוכנו! טבועה בנו מרגע הווייתנו. בספר קוהלת אומר שלמה המלך: "עשה האלוקים את האדם ישר…" (קוהלת ז`, כ"ט). הבעיה נמצאת בהמשך הפסוק: "והמה בקשו חשבונות רבים", למרות שנולדנו ישרים אנחנו מחפשים חשבונות, אינטרסים…
כיצד נוכל להבטיח שגרעין הישרות הנטוע בנו, יצמח לאילן רב פארות? כותב על כך רבי משה חיים לוצאטו בספרו "מסילת ישרים": "הלא האדם, רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים לבבו, אפילו שעה אחת, גם לחשוב: מה הוא? למה בא לעולם? מה מבקש ממנו הקדוש ברוך הוא? מה יהיה בסוף ענייניו? זו היא התרופה הגדולה והחזקה, שנוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב – שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר המחשבות…"
כל הטוב נמצא בתוכנו, בתודעתנו, צריך רק לצלול אל מחיצות האמת והישרות הפנימית ולהעלותן על פני השטח.
בבריאת העולם באה הלבנה בטענה לאלוקים ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", והיא ביקשה שה` יקטין את השמש. אמר לה אלוקים: "לכי והמעיטי את עצמך". וכדי לפייסה ברא ה` כוכבים שישמשו יחד איתה… כמה כוכבים יש? טריליונים… ולמה? כדי לפייס את הלבנה!… היושר והטוב מחייבים את הפיוס. אלוקים נוהג, כביכול, לפנים משורת הדין. אחרי שהוא מעניש – הוא מפייס.
אחת הסיבות שהביאו לחורבן ירושלים היא שהתנהגו בה רק לפי הדין, ולא עשו לפנים משורת הדין. לדברי המהר"ל מפראג סיבה זו היא טבעית: "כי בנין העולם הוא החסד, ואם כן, ההיפך הוא חורבן העולם".
חורבן ירושלים לא היה רק בבחינת עונש על חטא, אלא גם תוצאה בלתי נמנעת מהתנהגות של חוסר התחשבות ואנוכיות מופלגת. "עולם חסד ייבנה", ומשלא עשו כך, המיטו חורבן על עצמם. ומכלל לאו אתה שומע הן, התנהגות נאותה בדרכי יושר מסייעת ותורמת את תרומתה לבנין ירושלים.