השבת שלאחר תשעה באב נקראת "שבת נחמו", על שם ההפטרה הפותחת בפסוק: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלקיכם" (ישעיה מ`, א`). מכאן ואילך, במשך שבע שבתות קוראים בכל שבת הפטרה של פרקי נחמה מן הנביאים. סדרה זו של נבואות נחמה נקראת "שבע דנחמתא" (שבע נחמות). הן מחדירות נחמה ושמחה ללבבות. בזכותן גוברת הציפיה לבוא הגאולה, בהיותן מביעות את התקוה שיבוא היום שבו תחזינה עינינו בשוב ה` לציון ברחמים.
_x000D_
_x000D_
הפטרות אלו באות בתום ימי בין המצרים, שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, שבהן קראנו שלוש הפטרות של פורענות, עונש וחורבן.
_x000D_
_x000D_
כפל הלשון "נחמו נחמו" מטרתו לחזק ולעודד. מאורעות רבים מתרחשים על פי מהלך של `מידה כנגד מידה`. רבותינו אומרים במדרש (איכה רבתי א`, נ"ז): "חטאו בכפליים שכתוב: `חטא חטאה ירושלים` (איכה א`, ח`), ולקו בכפליים, שכתוב: `כי לקחה מיד ה` כפלים בכל חטאתיה` (ישעיה מ`, ב`), ומתנחמים בכפליים שכתוב: `נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם`".
_x000D_
_x000D_
מטרת נבואות הנחמה היא להחדיר ללב כל יהודי שכל סבל הגלות אינו אלא הכנה לגאולה השלימה שתבוא במהרה. הנחמות הינן כעין קרני אור עבור העם השרוי בעמק הבכא בשנות החושך של הגלות.
_x000D_
_x000D_
"המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" – מי שמתעמק בסיבות שהביאו לחורבן ירושלים, ומשתדל לתקן את החטאים שהביאו לחורבנה, יזכה לראות בבניינה. שמחתה ושלימותה של ירושלים מתגשמות כאשר היא ממלאת את ייעודה.
_x000D_
_x000D_
יעודה של ירושלים הוא חיבור בין שמים וארץ. "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכ"ב, ג`). ירושלים מסמלת את הקשר הישיר הקיים בין השמים לארץ, בין הקב"ה לבין האדם. המתאבל על ירושלים מתאבל על התרופפות הקשר עם ה`. אדם שאבל באמת על החורבן מחזק שוב את הקשר ומקרב את עצמו לקב"ה.
_x000D_
_x000D_
בחורבן עצמו טמונים הזרעים שמהם תנבט הגאולה העתידה. החורבן יותר משהוא עונש, הוא תיקון עבור האדם, כדי להשרות שוב את השכינה בקרבו.
_x000D_
_x000D_
החורבן עצמו מראה את נצחיות הקשר שבין הקב"ה לבין ישראל. רבי עקיבא ראה שועל יוצא מבין חורבות קודש הקודשים וצחק, כי הוא ראה שבחורבות עצמן מצויה הבשורה לגאולה. הוא ראה שהחורבן נובע מרצון ה` להעניש את ישראל כדי שיחזקו את עצמם, "כי כאשר ייסר איש את בנו ה` אלוקיך מייסרך" (דברים ח`, ה`), ומכאן הפתח לגאולה העתידה.
_x000D_
_x000D_
היהודי אינו חי רק את ההווה. הוא רואה בעבר סימני דרך המאפשרים לו להגיע אל העתיד. על פי מבט זה נוכל לראות בשמחתה האמיתית של ירושלים. הלילה הוא אמנם ארוך וחשוך, אולם מבצבצת בו תקווה להתגלות האור של העתיד – אור הגאולה השלימה.
_x000D_
_x000D_
איזו בשורה נושאת נבואת "נחמו", שיש בה כדי לנחם אבלים? באלו דברי נחמה ניתן להקל על יגונם של שכולים ויתומים?
_x000D_
_x000D_
במדרש מסופר שהקב"ה שלח את האבות אברהם, יצחק ויעקב, את משה ואת נביאיו – לנחם את ירושלים, אך היא לא רצתה לקבל מהם תנחומים. אמר להם הקב"ה: אני ואתם נלך וננחמנה… (ילקוט שמעוני ישעיה מ`).
_x000D_
_x000D_
כאשר ביקשו הנביאים לנחם את ישראל הם חיפשו לה שותף לצער, כי העובדה שיש אחים לצרה, מקילה את תחושת האבילות. אולם לאסון שפקד את ירושלים, לא מצאו הנביאים אח בהיסטוריה של העמים, ועל כן לא קיבלה ירושלים תנחומים.
_x000D_
_x000D_
אולם במהרה נמצא אח לירושלים: "נחמו, נחמו עמי", רועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפם, את מי מנחמים, לא את בעל הצאן? הקב"ה משתתף בצערם של ישראל, וגם אותו, כביכול, צריך לנחם.
_x000D_
_x000D_
אבלו של הקב"ה בשבר עמו והליכתו עמנו לגלות מעניקים ממד נוסף למהות החורבן. השתתפות של "עימו אנוכי בצרה" (תהילים צ`), מכהה את תחושת הכאב, ומבטיחה את הנחמה.
_x000D_
_x000D_
בני ישראל חשים באחדות הגורל עם גלות השכינה, וזו הערובה להבטחת ה` (ויקרא כ"ו, מ"ד): "ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".
_x000D_
_x000D_
ההיסטוריה הוכיחה לעין כל את העובדה שיש עין פקוחה על גורלו של עם ישראל. העובדה שלא נכחדנו, חלילה במשך אלפיים שנות חורבן, מוכיחה שה` ליווה אותנו לכל אורך הדרך, כפי שאמנם הובטחנו בראשיתם: "כי לא ייטוש ה` עמו ונחלתו לא יעזוב". (תהילים צ"ד) .
_x000D_
_x000D_
שותפות הגורל בין העם לאלוקיו היא שהבטיחה לעמנו את קיומו ההיסטורי, את תקוותיו היפות לעתיד ואת בטחונו בשיבת ציון. לא תיתכן גאולה לישראל ללא גאולה מקבילה של מלכות שמים, ללא הגשמת רצון האלוקים המובע בתורתו. הגשמה זו היא לבדה המפתח לגאולה השלמה.
_x000D_
_x000D_
זוהי בשורתה של נבואת "נחמו". ועל כן בתום יום תשעה באב, יום ההתייחדות עם סבלה של האומה, ידע עם ישראל להתרומם מעפרו, ולהאזין לקולה של הנחמה.
_x000D_