שאלה זו נשמעת לעתים קרובות מפי יהודים טובים המדגישים את עמלם הנפשי להגיע להישגים רוחניים בתחום המוסרי, החברתי והאזרחי: עזרה לזולת, צדקה והגינות מוסרית. האם מאמץ זה אינו מספיק כדי להיות רצוי בעיני אלוקים ואדם? לשם מה עלי לכרוך תפילין, להתעטף בציצית?
למעשה, כיהודי, אין הוא יכול לצפות שעל כך תהיה גאוותו. למה הדבר דומה? כאשר תינוק מגיע לגיל שנתיים ונגמל מן המוצץ ומן החיתולים, יש בכך הישג לתינוק ולהוריו. אך בחור בן עשרים, שהמפקד משבחו לעיני כל הפלוגה שסיים עמה קורס קצינים, על כך שהוא כבר אינו משתמש במוצץ ובחיתולים, כי הוא כבר "גדול" – אוי לאותה בושה…
האם זוהי גאוותו של יהודי, כיהודי, שאינו גונב, אינו רוצח ואינו עובר על חוקי מדינתו? הלא אלה הם הישגיו של מי שאינו בעל נפש אלוקית. האם עבור הישגים אלו בלבד הושתלה בו נשמה אלוקית מיוחדת? האם למען "ערכים" אלו בלבד שימר הקב"ה באורח פלאי את האומה היהודית והקנה לה כח הישרדות כה אדיר מול שחיקת ההיסטוריה, כדי שבניה יהיו אזרחים טובים, שאינם דוחפים בתור לאוטובוס?
מבוגר שיתפאר בהישגים של תינוק, למפגר ייחשב. ואם כן, מדוע יהודי המתפאר בהישגיו של בן אנוש מן השורה ייחשב למתקדם? כבן העם הנבחר נדרשות מיהודי רמת שאיפות ומטרה נפשית עילאית לאין ערוך, יותר מן הנדרש מבן אנוש רגיל.
ושמא יאמר אדם: "עדיף לי לחיות חיים כאלה, המכונים מוות מבחינה אידיאולוגית, מאשר להיות משועבד כל ימי להוראות של גורם שיכתיב לי הוראות על כל צעד ושעל. ברצוני להיות בן חורין הקובע את חייו על פי רצונו החופשי!"
אף אתה אמור לו: וכי את תפקודיו הפיזיולוגיים של גופך, המפעיל עשרים וארבע שעות ביממה רבבות מנגנונים, כשאיבת הדם על ידי הלב, כיווץ הקיבה והרפייתה, עפעוף העיניים וניפוח הריאות – האם בחרת בהם מרצונך החופשי? ואם כן, מדוע אינך מוכן לוותר עליהם במקרה של תקלה? מדוע כאן אינך חש שכל אלו הם שעבוד כפוי?
תפיסתנו משגת שקיום צווים ביולוגיים אינו תכתיב של גורם חיצוני, כי אם רצון אלוקי, שהוא הוא החיים עצמם. באותה מידה מסוגל האדם המתבונן בפילוסופיית החיים להבין שתרי"ג הצוויים של מצוות ה', הינם פקודות חיים ברמה עילאית, מופשטת ועמוקה יותר. דת זו אינה מגבילה את החיים, אלא היא מקבילה לחיים.
גם אם תיתן דרור ליצריך ולתשוקותיך מתוך אשליית חופש מדומה, האם שכחת שעצם קיומם של תענוגים אלה באישיותך נשתלו בך ממרום, לשם מילוי התפקיד? גם הווייתך כחוטא היא חלק מהמטרה הכוללת של הבריאה. אין בבחירה שניתנה לנו אופציה של התחמקות ממילוי התפקיד. האופציות אינן אלא בחירה בין תפקיד לתפקיד, בין עונג לשם עונג (התמכרות לחלק הערב אך המזיק): בין עונג תכליתי (לצורך המשולש הקיומי, החלק המועיל הבונה את האני), לבין עונג אלוקי (במילוי השליחות העל-חומרית, מטרתה הפנימית של הבריאה: תורה ומצוות).