קיימים מספר גורמים הקשורים לעברו ולעובדת קיומו הפלאי של עם ישראל. חבירתם של הגורמים הללו ליחידה אחת הופכה את התופעה לנס מבחינה סטאטיסטית. זוהי תופעה החורגת לחלוטין מהמקובל.
יורשה לי לצטט קטע מפורסם של הסופר האמריקאי מרק טווין:
"אם צודקת הסטאטיסטיקה, הרי אין היהודים מהווים יותר מאשר אחוז אחד מן הגזע האנושי, פירור של אבק כוכבים, אבוד בתוך נוגהו של שביל החלב.
ראוי היה שבקושי נשמע על היהודי, אבל שומעים עליו היטב: שומעים עליו מאז ומעולם! הוא הבולט ביותר על כוכב לכת זה. חשיבותו המסחרית אינה עומדת ביחס לנפחו המצומק. תרומתו לרשימה העולמית של שמות גדולים בספרות, במדע, באמנות, במוסיקה, ברפואה ובכלכלה היא מעבר לכל פרופורציה ביחס לחולשת כמותו המספרית.
מלחמתו לאורך כל הדורות היא מלחמה נפלאה. הוא נלחם תמיד כשידיו קשורות לו מאחור. הוא רשאי להיות גאה בעצמו, והיינו סולחים לו על כך.
המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומילאו את העולם שאון, הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר, והם שקעו, ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו, ועתה הם יושבים בצל, או אבדו בכלל.
היהודי ראה את כולם, הכה את כולם והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר.
מהו סוד נצחיותו?"
דברים אלו נכתבו לפני כמאה שנה. מאז הם לא איבדו את משמעותם. להפך, התופעה הפכה לפלאית יותר ויותר. מחד, עבר עם ישראל בתקופה זו צרות שתצילנה אוזניים משמוע, ומאידך, החלה, למרות הכל, תקומה גדולה. העם השתקם לאחר השואה, והוא ממשיך בדרכו הנצחית.
למרות הצרות והרדיפות, למרות הפיזור בכל פינות תבל, למרות ההתנגדות מצד עמי תבל, לעתים במקל נועם, ולרוב במקל חובלים, למרות הכל – העם חי וקיים. תרבותו הייחודית צוברת תאוצה, והוא ממשיך, ופניו אל הנצח.
לתופעה זו אין אח ורע בתולדות העמים. עמים רבים, שהוגלו מארצם, נעלמו בתוך מספר דורות כתוצאה מהתבוללות. אנו שמרנו על ייחודינו במשך אלפיים שנה ללא כל סימני שקיעה.
הלחצים הבלתי פוסקים מסוגלים היו לשבור ולפורר לחלוטין את החזקה שבאומות. עם ישראל היה תמיד קטן במספר. קטן אך יציב! כדוד הקטן הניצב מול גלית, כך ניצב עמנו לאורך כל שנות ההסטוריה מול העולם כולו. נצחונו הניסי של דוד על גלית, מסמל את הנצחון הבלתי פוסק של האומה על כל הקמים עליה.
התופעה חורגת ממערכת ההסתברות ומכל המקובל אצל עמים אחרים. דבר והיפוכו משמשים בערבוביה: קטנים אך מפורסמים, חלשים אך גם חזקים, עתיקים אך גם רעננים כצעירים, מוכים ויחד עם זאת נושאים בגאון את לפיד החיים.
שאלתו של מרק טויין אודות עמנו: "מהו סוד נצחיותו?" מהדהדת תדיר לאורכה של ההסטוריה האנושית.
לשאלה זו אין תשובה במערכת החיים האנושית. התשובה קשורה לאמונתנו בבורא, השומר את עמו ישראל לעד. התשובה כלולה בדרך ההנהגה האלוקית המוליכה את האנושות כולה לקראת הגאולה השלמה, הגאולה הנצחית שלעמנו יש בה תפקיד מרכזי ונצחי.
נצחיות העם הינה ביטוי מובהק לאמונה ב'מי שאמר והיה העולם'! בבורא המוליך את עמו יד ביד בין דפי ההסטוריה. בכל הדפים הישנים והחדשים, המהוהים והישרים נמצא את רישומם של היהודים, ויחד עמם את חתימת ידו של 'מי שאמר, והיה העולם', חתימה של מי שיוצר את ההסטוריה ומנהיג אותה תדיר.